תפריט ראשי:

חיפוש באתר

Categories

מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

Tags

בלוגרול

"תקשיבו רגע"; Alabama 3; עוד להקה שנקראת The Marching Band

1. לפני הכל

גיאחה משפר את חיינו שוב עם חלק שני בסדרת האוספים התקופתיים שלו תקשיבו רגע. הספקתי לשמוע רק פעם אחת, אבל בינתיים עושה רושם שבחירת השירים משובחת כתמיד (ויש שם גם כמות גדולה יחסית לאוספים אחרים של שירים עם מחיאות כפיים). לכו להוריד, לפני שייגמר.

2. ממרתפי הכנסיה הפרסליטריאנית של אלוויס הקדוש

מתוך הצטרפות (מאוחרת) לפסטיבל סיום "הסופרנוס", שהיא גם מיותרת משהו בהתחשב בעובדה שלא צפיתי אפילו בפרק אחד של הסדרה, בעוונותיי, אני הולך לספר לכם למה אתם בעצם מכירים כולכם את הלהקה שאני הולך לדבר עליה מיד. אבל זה יקרה רק בסוף.

ההיכרות שלי עם Alabama 3 (שתביעה של להקת קאנטרי עם שם דומה שחששה שמישהו בטעות יחשוב שהם עושים מוזיקה מגניבה פתאום מכריחה אותם לקרוא לעצמם A3 בארצות הברית), התחילה בנסיון תמים להקשיב לפסקול של הסרט "עקיצה ב-60 שניות" בזמן שעבדתי בחנות דיסקים, בצעירותי. מבט על הצד האחורי של הדיסק הבטיח הרבה מוזיקה אלקטרונית מעניינת יותר או פחות, קצת מוזיקה משנות ה-70 שנראתה לא כל כך קשורה לסרט וקצת היפ הופ לא מחייב. באיזשהו שלב הגיע שיר שהצליח לשלב את כל שלושת הסגנונות האלה ולהוסיף עליהם עוד בלוז ומוטיבים דרומיים של אלכוהוליזם והערצה אדוקה של התנ"ך. לשיר קראו "Too Sick to Pray". חיפשתי, ומצאתי, את האלבום שממנו לקוח השיר, "La Peste", והשיר, שפותח אותו, הוא רק קומה ראשונה במסע מאד ארוך אל גיהנום אמריקני דרומי. רוב חברי הלהקה מחזיקים בשם משפחה דומה – Love – אחד מהם הוא מטיף עם שיטה מאד מעניינת לגמול אנשים מהתמכרויות כאלה ואחרות, הם שרים במבטא דרומי ומשלבים את המוזיקה השורשית של ארצות הברית – בלוז, בלוגראס וגוספל, עם מקצבים אלקטרוניים, סימפולים ושכבות על גבי שכבות של רעיונות במילות השירים. זאת יכולה להיות הוכחה מעניינת למה שהחיים בדרום ארצות הברית יכולים לעשות ליכולת המוזיקלית של אנשים (תסתכלו על Grandaddy לדוגמא. ועל Sixteen Horsepower או Woven Hand. ועל ג'ים ווייט). רק מה, חברי הלהקה הספציפית הזאת לא באים מדרום ארצות הברית. הם באים מלונדון. בנוסף לזה, לחברי הלהקה לא קוראים Love והם לא קרובי משפחה.

הלהקה הוקמה על ידי שני חברים – ג'ייק בלאק, שקורא לעצמו רברנד ד. וויין לאב, ורוב ספראג, שקורא לעצמו לארי לאב, חובבי אסיד האוס שנפגשו במסיבות בתחילת שנות ה-90. הם צירפו אליהם חבר משותף בשם פירס מארש, שקורא לעצמו מאונטיין אוף לאב, וחברים נוספים הצטרפו והתחלפו עם השנים. לאורך רוב שנות ה-90, חובבי מוזיקה ומבקרי מוזיקה הסתכלו עליהם בזלזול כלהקת גימיק – אנשים מוזרים בתלבושות מוזרות מבצעים מוזיקה מוזרה על במה שמכילה כל מיני פריטים מוזרים – ובסופו של דבר הם מצאו את עצמם בלייבל One Little Indian – מקום מחסה ללהקות, כמו Twilight Singers, למשל, שהן יוצאות דופן מבחינה אמנותית אבל לא מסוגלות, או לא רוצות, לפרוץ אל תוך המיינסטרים. שם הם הוציאו את האלבום הראשון, "Exile on Coldharbour Lane", שם שמתבסס על אלבום של להקה אחת שהשפיעה על המוזיקה שלהם. האלבום מהווה מעין הקדמה לעולם המוזר והמיוחד שלהם, ומכיל שיר שמוקדש לתכנית הגמילה המיוחדת של הכנסיה שהקים ד. וויין לאב, שיר שמסביר מה הסגנון המוזיקלי של הלהקה ("מוזיקת קאנטרי-אסיד-בלוז יפה ומתוקה"), וגם שיר אחד שהפך למאד מפורסם וסלל להם את הדרך להוציא את האלבום הבא בחברת תקליטים מבוססת יותר.

ארבעת האלבומים שבאו אחר כך המשיכו את הקו המוזיקלי של הלהקה – שילוב של מוזיקה אלקטרונית, בלוז, בלוגראס, גוספל ורוק – ואת החפירה בעולם האפל של דרום ארצות הברית – מוות, אלכוהוליזם, פשיזם, אומללות והצדדים הפחות נעימים של הדת הנוצרית. מדי פעם השירים הכילו הפתעות מוזרות, כמו סימפול ארוך של ג'ים ג'ונס, מנהיג כת שביצעה התאבדות המונית בשנות ה-70, או שיר מחווה לברוס ריינולדס, פושע בריטי ששדד ביחד עם שותפים רכבת באנגליה בפשע מפורסם מתחילת שנות ה-80, שאירח את ריינולדס עצמו, או ביצוע מוזר ל"Hotel California" של ה-Eagles.

הלהקה מתכננת להוציא את האלבום הבא שלה, "M.O.R.", בספטמבר, והוא אמור להיות אלבום אקוסטי, חף מהמוזיקה האלקטרונית והסימפולים שהיו חלק מהותי מהסגנון הייחודי של הלהקה.

והסיבה שרובכם, או כולכם, עשויים להכיר את הלהקה הזו היא שכשמפיקי הסדרה "הסופרנוס" חיפשו שיר אפל, דרומי וקודר שיוכל לשקף את הסדרה החל מדקותיה הראשונות, הם מצאו בדיוק את מה שהם חיפשו – ב"Woke Up This Morning", שיר של Alabama 3 מהאלבום הראשון.

3. אחרי הכל

מדי פעם, כשיש לי את השילוב הנכון של שעמום ומגלומניה, אני יוצא לחפש איפה הלהקה שלי נמצאת כשמחפשים את השם (The Marching Band) בגוגל. השם הוא, כמובן, בעייתי – יש המון להקות מצעדים של כל מיני אוניברסיטאות ובתי ספר שיש להן אתרים, והם כולם תופסים את העמודים הראשונים. אני לא נראה באופק בכלל. מצד שני, יש עוד להקה שקוראים לה The Marching Band, מסתבר. הם שוודים, הם לא רעים בכלל, מסתבר, והם מזכירים לי מאד את Kings of Convenience (שני אנשים, שתי גיטרות, לא השוואה קשה). אפשר לתת הקשבה לכמה מהשירים שלהם כאן.

זהו להשבוע. שיהיה שבוע טוב ופרודוקטיבי.

תגובה