תפריט ראשי:

חיפוש באתר

Categories

יולי 2019
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

Tags

בלוגרול

יום הולדת שמח, גוספל!: האלבום ששינה את הדרך שבה אני מקשיב למוזיקה, חלק חמישי

חגיגות יום ההולדת השלישי של הגוספל ממשיכות עם התשובה של בנימין אסתרליס, הוא מורפלקסיס, לשאלה שלי:

מה האלבום ששינה את הדרך שבה אתה מקשיב למוזיקה?

Zeichnungen des Patienten O.T.זו שאלה שאני יכול לכתוב עליה לא מעט תוך הקאה של שמות להקות ואלבומים – חלקם חרכו לי את האזניים כילד וחלקם כנער מתבגר בישוב מבודד בגליל, אבל הרגע המדוייק בו עולמי המוזיקלי התהפך (ומאז, יש לציין, לא חזר להיות שוב אותו הדבר) התרחש בטיול של תנועת הנוער ( "הנוער העובד והלומד" ) בחג פסח של 1993 כשהייתי בן 16. טיול שלא רק שהיה מתודלק במינונים לא סבירים של הורמונים (בזכות כמה עלמות חמד שחלקו עימי שקי שינה בלילות) אלא גם במוזיקה משובחת בזכות ווקמן לבן וחבוט שליווה אותי באותה עת וקלטות משומשות שניגנו שוב ושוב את פיקסיז, פינק פלויד, טוקסידומון, דורז ואפילו טום וויטס. בערב השני לטיול כשהלילה ירד ורוח צוננת החלה לפזר את אפר המדורות ולצידם כבר הונחו שקי השינה, כשכל ילדי הגיטרות החלו לזייף שירי ביטלס, שלמה ארצי וכוורת קיבלתי את התחושה המוכרת של עיקצוץ דימדומים (מין חוסר מנוחה שכזה כשהשמש שוקעת) תוך שיטוט חסר מנוחה במחנה המאולתר שהקמנו בשדה צפונית לקריית שמונה, תפסתי ידיד ששכב אפרקדן על שק השינה שלו וחיטט בשקית של קלטות:

"תגיד, יש לך משהו חדש לשמוע?" (זו המקבילה לחילופי הקבצים של היום – פעם היה מדובר בחילופי קסטות/תקליטים) – הקלטת שנשלפה נראתה לא פחות חבוטה ומשומשת מהווקמן שנשאתי עימי.

"תנסה את זה – בצד הראשון יש להקה גרמנית של הגיטריסט של ניק קייב, בצד השני יש אוסף של להקת מגזין.."

הודיתי, לקחתי את הקלטת והלכתי משם. אני זוכר שהיה לי צורך דחוף להתבודד היכנשהו במקום שבו אוכל פשוט לשכב ולבהות בשמיים העצומים שנפערו כשהשמש החליקה לתוך ההרים והותירה רסיסי כוכבים שם בחלל. אז הווקמן החבוט פתח לוע והקלטת הוחלקה פנימה, זוג אוזניות סגרו על האוזניים תוך הידוק הסלוטייפ הצהוב על החיבור לווקמן, נשכבתי על העשב ובהיתי בהרים שמולי כשהאגודל לוחץ על כפתור "פליי" והסרט המגנטי בקלטת מתחיל את הספירלה המופלאה שלו.

צלילי ברזל נופל ומתעקם, כאוס חסר פשר כמו מדמנה אקראית של צליל ואז מגיח משם הגירגור הרפיטטיבי של צלילים מכאניים וספק לחישה/שאלה/בקשה נשמעת:       " Hoerst Du den Krach der schlagenden Herzen?" ("האם אתה שומע את רחש פעימות ליבנו?"), אותו רגע כל מה שהכרתי בנוגע למבנה שיר, לצליל, שירה או כל מבנה המציאות שסביבי בכלל – התערער ולא שב עוד על כנו מאז. הירח החל לעלות, עצום מידות וזהוב, והאיר את מה שהיה גופי שם על העשב אבל אני כבר לא הייתי שם והדבר היחידי שחיבר אותי לגוף ההוא היו צמד אוזניות דקות. אני זוכר שבאיזה רגע השכיבה על הקרקע היתה בלתי נסבלת, קמתי והתחלתי לשוטט והנוף סביבי קיבל תצורה ערפילית, כמו חלום שעדיין לא החליט אם הוא מציאות או עדיין חלק מתוהו חסר צורה. נערים ונערות חלפו על פני, אין לי מושג מה הם ראו כשחלפתי על פניהם, רק ידעתי שאני רואה דרכם, שהם אינם מציאותיים ושהעולם שאני חולף דרכו הוא עולם של רפאים שחושבים את עצמם לממשיים. ככל שהסליל המגנטי בקלטת התקדם היה לי ברור שהצלילים שאני שומע מדברים אל איזה חלק בתוכי שלא הכרתי באמת עד אז, זה גם היה טיבה של המוזיקה – משהו קדום ושיבטי אך בה בעת טכנולוגי, מתקדם ומתוחכם.

מאוחר יותר למדתי שלאלבום קוראים "Zeichnungen des Patienten O. T." (Drawings of Patient O. T.) והוא שייך להרכב הגרמני Einstürzende Neubauten ושזהו בעצם האלבום השני של ההרכב. כשנה מאוחר יותר קניתי את הדיסק בסניף של פיקדילי בהדר (חיפה) ולשימחתי בעטיפה היו מילות השירים בגרמנית עם תרגום לאנגלית, כך שיכולתי לצלול לעולם הדימויים האניגמטי של מר בליקסה בארגלד (מנהיג ההרכב) שיכל לכתוב על סופרנובה באותה נונשלנטיות כמו על ההשמדה של תא בגוף שלו. אני זוכר איך הייתי אוסף פיסות מתכת וקפיצים כדי לנסות לשחזר את הצלילים של האלבום הזה, פירקתי רמקולים, מצאתי מימברנות וחיברתי אותן למשטחי ברזל תוך ניסיון לתעד את כל הצלילים המוזרים שמצאתי על קלטות (מאוחר יותר אפילו סימפלתי חלק מאותם צלילים וארגתי אותם לתוך שירים מוקלטים). קשה לי לראות את העולם המוזיקלי הפרטי שלי ללא האלבום הזה, הוא באמת חשף בפני עולם ונטע בי את התשוקה לחפש צלילים ולחשוב על מוזיקה כאל משהו שיש בו חירות ושאינו נתון למרות שירי פופ או לתכתיבי ז'אנר, מבנה או הרמוניה. איזו חירות נהדרת. 

הנה שיר הנושא מתוך האלבום.  וגם "Vannadium-I-Ching", שפותח את האלבום.  ו-"Armenia".

את האלבום אפשר למצוא כאן (בדיסק) או כאן (בתקליט).

בנימין אסתרליס, הוא מורפלקסיס, עושה מוזיקה נהדרת שחלקה אינסטרומנטלי וחלקה לא, לרובה אתם יכולים להאזין (וחלק ממנה להוריד) בחינם. בימים אלה הוא עובד על אלבום חדש. הוא גם עורך מיקסטייפים מצוינים, שאותם אפשר למצוא בבלוג שלו, Morphmixtapes.   הוא חולק את הגשת תכנית הרדיו Mixed Up ברדיו הר הצופים  ביחד עם נועה רווה,  והוא גם מנהל, ביחד עם גיא חג'ג', את הלייבל Hiss Records שבאמתחתו האלבומים שלו, של דויד פרץ, שני קדר ונדב אזולאי.  

תקציר הפרקים הקודמים:

עידו שחם, על האלבום השחור של  מטאליקה.

פני ברסימנטוב (קסטה) על תשעה אלבומים,  מ-"No Rest for the Wicked" של New Model Army עד "Kissing to be Clever" של Culture Club.

בועז כהן, על "London Calling" של הקלאש  [והשבוע הוא כותב אצלו ב"לונדון קולינג" על האלבום הנפלא של "החשמליות", ומסכם בהודעה המשמחת שיש לו כמה עותקים של האלבום למכור. עשו לאוזניים שלכם טובה ורכשו עותק של האלבום הזה לפני שהוא ייעלם שוב.]

אני, על "Tilt" של סקוט ווקר.

תגובה