תפריט ראשי:

חיפוש באתר

Categories

מאי 2019
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

Tags

בלוגרול

The River

1. לפני הכל

כמו שאתם בטח יכולים לשים לב, ובניגוד לשמועות מהשבוע שעבר, הגוספל פה השבוע, מה שאומר שהוא חוזר לסדרו, בתקווה, מוקדם מהרגיל, וכמו שאומרים במקום ההוא עם הבגדים הירוקים:  חזל"ש.

משהו בשביל טכנאי הסאונד, אלה שעוסקים בתחום ואלה שרוצים לעסוק בתחום ומחפשים מקום להתחיל ממנו:  אלן פארסונס, שהיה טכנאי ההקלטות של "Dark Side of the Moon" של פינק פלויד, ושל "Abbey Road" של הביטלס, בין השאר, ושאחר כך המשיך לתפקיד של מפיק מוזיקלי והאיש המושך בחוטים של כל האנשים האחרים שניגנו ושרו ב-Allan Parsons Project, החליט שהפרויקט הבא שלו יהיה להעביר את הלפיד.  והוא עושה את זה באמצעות עשר שעות של הסברים על תהליך ההקלטה,  שאפשר להשיג בשלושה DVD או בפרקים בודדים באתר הזה.  מחיר הדיווידיים הוא, קרוב לוודאי, המחיר שהייתם מצפים לשלם תמורת הידע והנסיון של אלן פארסונס, אבל הפרקים שניתן להוריד (בפורמט mp4 ידידותי לאייפון) הם במחיר די נגיש.  ואם ואחרי שהורדתם ורכשתם פרק אחד של סדרת הידע העצומה הזו, מבחן של 30 שאלות מפריד ביניכם ובין הפרק הבא בחינם.

ובפינת המתים המוזיקליים השבועית:  ג'רי בוק, שנפטר השבוע בגיל 81, כתב את המוזיקה ל"כנר על הגג", כמו הרבה מחזות זמר אחרים עם שותפו לכתיבה, שהיה אחראי למילים (וגם הוא נפטר בחודש שעבר), ג'וזף סטיין, ומתוקף תפקידו הזה הוא אחראי, למשל, ל"לו הייתי רוטשילד", ול"Sunrise, Sunset", כמו גם לנעימת הנושא של המחזמר.

2. בחיפוש אחר החושך בקצוות

Darkness on the Edge of Town

שש מכות התוף שפותחות את האלבום הרביעי של ברוס ספרינגסטין, "Darkness on the Edge of Town", בעצם מספרות את כל מה שצריך לספר על ההתקדמות שהאלבום הזה מבשר על פני שלושת האלבומים הקודמים של ספרינגסטין.  בשלושת האלבומים הקודמים, רוב השירים סיפרו סיפורים, והם סיפרו סיפורים רחבים, שמתחילים במקום לא ידוע ומסתיימים במקום עוד פחות ידוע, ופרושים על פני יריעה מוזיקלית מאד רחבה.  באלבום הזה, בהמשך ל-"Born to Run" שקדם לו, ספרינגסטין נעזר בסטיבן ואן זאנט בשביל להעביר את המסר שבשירים בצורה הכי קצרה שאפשר.  ולכן, כבר בשיר הראשון שמתחיל להתנגן ברגע שהמחט פוגעת בוויניל, ברוס ספרינגסטין מתחיל לספר סיפור.  אבל הפעם, זה לא סיפור של אדם אחד, לא סיפור על מכונית אחת שמפלחת את החשיכה מחוץ לעיירה שאין בה עתיד לעבר עיר גדולה יותר שהעתיד מפעפע בה מתחת לכל אריח מדרכה, לא סיפור על ייאוש שמתפשט על פני חיים שלמים כאילו שהוא כתם ענקי של שמן.  הפעם אלו מאה סיפורים שונים בבת אחת, וספרינגסטין בוחר לספר את כולם בבת אחת דרך שרטוט מופשט של כל התקוות, וכל מה שעוצר בעדן.   מיד אחר כך ספרינגסטין חוזר למחוזות המוכרים יותר לו, וב-"Adam Raised a Cain" הוא חוזר לספר סיפור של אדם אחד ושל המאבק שלו בשממון ובשגרה בדרך להיות מישהו אחר, גדול יותר, מצליח יותר.  אבל גם הסיפור הזה הופך להיות מעורפל ככל שהוא מתקדם וספרינגסטין מנצל אותו כדי לשטוח את הפילוסופיה שנשזרת בצורה נסתרת לאורך כל האלבום:  "אתה נולד אל תוך החיים האלה כדי לשלם על חטאי העבר של מישהו אחר".   וכשהוא חמוש בפילוסופיה הזאת, ואחרי שריפרף מעל מאה סיפורים שונים של תקווה וייאוש, תהילה ושברון לב, אור גדול וחושך מוחלט, הוא ממשיך אל תוך החשיכה הזו, שבקצה העיירה, ושולף משם כמה מהסיפורים, כדי לחפור עמוק יותר בתוכם ולנסות להוציא מהם אמיתות אחרות.  הבחור הצעיר שהלילה שלו כולל עשרות רגעים של מציאות שהוא לא יכול להחזיק,  או הבחור הצעיר האחר שמאוהב בזונה שהוא לא יכול להציל,  או הבחור האחר שמתבל את החיים המשעממים שלו במירוצי מכוניות, כל אחד מהם יכול להיות האחרון, זה שעובד במפעל ומאמין שכל יום שהוא לא רע יותר מקודמו, הוא כנראה טוב יותר מקודמו, וכל אחד מהם מוביל למשהו נפלא שמבצבץ מעבר לאופק, וזה האחר שעובד במפעל ומבין שזה כל מה שיש לו, וזה כנראה כל מה שיהיה. ספרינגסטין והלהקה שלו מובילים את כל אחד מהסיפורים האלה, כל אחד מהאנשים האלה, וממסגרים אותם בתוך קווים מלודיים מקובעים ומדויקים, כל אחד ישר ונקי כמו כביש שמוביל אל איזשהו חלום אחר.  כל שיר הוא כמו המנון קטן, כל שיר מכיל מעט מהגוספל של הדת שעשויה להחזיק חלק מהאנשים האלה בחיים, ומעט מהרוק'נ'רול שמתבל את החיים שלהם בקצת עניין, והתקווה והייאוש, המלאך והשד שנאבקים ביניהם כמעט בכל שיר של ספרינגסטין, מוצאים לעצמם איזון גם במוזיקה שעוטפת את השירים, וכל שיר מוסיף לזה שקדם לו, וכל שיר מאיר באור אחר את האמת שספרינגסטין מוכן לחשוף בפנינו, ובכל שיר יש קצת מההתחלה וקצת מהסוף – והסוף, שמגיע אחרי עשרה שירים ואחרי שספרינגסטין, אוחז בידיו עדיין את הפילוסופיה ששזר לאורך כל האלבום, נעלם בתוך החשיכה שמקיפה את העיירה, מוצא את כל הדמויות מתגודדות עדיין בבר, מעבירות את הסיפור שלהן מאדם למשנהו, מנסות להתאים, לדרג, לבדוק, וגם המוזיקה ממשיכה מעצמה עד שגם היא נעלמת אל תוך החשיכה, משאירה את העיירה להתמודד ולקוות שבאיזשהו שלב בקרוב יאיר אור.

3.  The River

ההאזנה המודרכת מביאה אותנו לאלבום החמישי של ברוס ספרינגסטין, "The River".  הנה עשר עובדות מעניינות יותר ופחות עליו:

The River

1 "The River" היה אמור לצאת כאלבום אחר לגמרי – אלבום בודד, שהיה אמור להיקרא "The Ties That Bind" כשם אחד מהשירים בו, והיה אמור להכיל עשרה מהשירים שבסופו של דבר היו חלק מהאלבום הכפול.  ספרינגסטין הגיש את האלבום הגמור לחברת התקליטים אבל ביקש לקבל אותו בחזרה מכיוון שאחרי שסיים להקליט את שיר הנושא בו, הרגיש שהאלבום לא משקף עוד את הלך הרוח המוזיקלי שספרינגסטין רצה שהאלבום באמת ישקף.  כשהוא החזיר את האלבום לחברת התקליטים, הפעם כפול בגודלו, האלבום הרוק'נ'רולי לשעבר הפך להיות שקט יותר ואפל הרבה יותר.

2 ספרינגסטין כתב את הסינגל הראשון מהאלבום, "Hungry Heart", בשביל הראמונס.  המנהל שלו ואחד ממפיקי האלבום, ג'ון לנדאו, שיכנע אותו שכדאי שישאיר את השיר הזה בשביל עצמו, וצדק – השיר הגיע למקום החמישי במצעד האמריקני ונבחר על ידי קוראי Rolling Stone לסינגל הטוב ביותר באותה שנה.  ג'ון לנון אמר בראיון שהוא חושב שזה סינגל מצוין, והשווה אותו ל-"(Just Like) Starting Over" שלו.  מאוחר יותר באותו היום הוא נרצח.

3 הסינגל השני, "Fade Away", היה שיר שונה לגמרי – אפל, מינורי ומדכא כמו ש-"Hungry Heart" לא היה.  אף על פי שזה אחד מהשירים האהובים על סטיבן ואן זאנט ברפרטואר של הבוס שלו, האכזבה מהמכירות הלא מוצלחות של הסינגל גרמה לספרינגסטין לא לרצות לנגן אותו בהופעות.  אחרי מספר פעמים מועט במיוחד שהשיר הזה עלה על במה, כמעט אף פעם לא עם ה-E Street Band, ספרינגסטין הסכים לבצע אותו פעם אחת, בסיבוב ההופעות של 2009.  על הבמה, הוא הזכיר שהלהקה מבצעת את השיר מפני שסטיבן ואן זאנט ביקש שיבצעו אותו.

4 שיר הנושא של האלבום, אולי השיר המפורסם ביותר באלבום, לא יצא מעולם כסינגל בארצות הברית.  הוא יצא במגוון ארצות באירופה וזכה להצלחה לא קטנה שם, והפך להיות אחד מהשירים שהיוו את ההשראה לאלבום הבא של ספרינגסטין, "Nebraska".  אף על פי שהשיר לא יצא כסינגל, הוא הפך להיות פופולרי מאד בהופעות, ומאז מסע ההופעות שליווה את האלבום ועד היום, ספרינגסטין לא נמנע מלנגן את השיר באף הופעה שהכילה חומר מקורי שלו.

5 רוח שנות השישים נחה על האלבום בהרבה מאד מהמקרים.  שניים מחברי ה-Turtles שרים קולות רקע בסינגל הראשון, "Hungry Heart", למשל, ו-"The Ties That Bind" קיבל השראה, לדברי ספרינגסטין, משירים של ג'קי דה-שאנון, Creedence Clearwater Revival וה-Searchers.  השפעה נוספת על האלבום היא הקאנטרי המוקדם של האנק וויליאמס, שבא לידי ביטוי בשיר הנושא, ושל רוי אקוף, שהשיר הסוגר את האלבום, "Wreck on the Highway", חולק את שמו עם שיר שלו.

6 "Independance Day", מהשירים הכי יפים באלבום הזה, היה אמור להיות חלק מ-"Darkness on the Edge of Town" אבל נשמט מהאלבום הסופי, ומצא את מקומו באלבום הכפול הזה.

7 לדברי ספרינגסטין, הדמות שמתוארת בשיר "Stolen Car", היא אותה דמות שמסביבה נבנו שירי האלבום המאוחר יותר "Tunnel of Love", והיא דמות שמהווה מודל לכל הדמויות הגבריות שייקחו חלק בשירים של ספרינגסטין בהמשך דרכו המוזיקלית.

8 האלבום נמצא בדיוק באמצע רשימת 500 האלבומים הטובים ביותר של Rolling Stone. בנוסף לו יש עוד שבעה אלבומים של ספרינגסטין ברשימה.

9 פרנק סטפנקו, שצילם את עטיפת האלבום, אחראי גם על עטיפת האלבום הקודם, "Darkness on the Edge of Town", וגם על עטיפת האלבום "The Promise" שיצא לאחרונה ומכיל שירים שלא נכנסו לאלבום הקודם.

10 ספרינגסטין טען שחלק מהשירים באלבום הובילו לכתיבת אלבומים שלמים בעתיד – "The River", למשל, הוביל ל-"Nebraska", ו-"Stolen Car" ל-"Tunnel of Love" (אף על פי שזה נשמע כאילו ההשראה היתה הפוכה).

זה הכל להשבוע.  עד השבוע הבא – שתי מילים מתאימות במיוחד כדי לתאר את הסרט הזה.  הראשונה היא "מה".  השניה היא "לעזאזל".

תגובה