תפריט ראשי:

חיפוש באתר

Categories

אפריל 2019
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

Tags

בלוגרול

דויד פרץ

1. היום זה עכשיו

לקסטה ולי היתה איזו התכתבות במהלך השבוע שעבר לגבי החשיבות של עיצוב העטיפה לאלבום עצמו בעידן הדיגיטלי שאנחנו חיים בו. כמיטב המסורת של הסתירה העצמית שלי, אני חושב שהאריזה של האלבום היא חשובה כמו מה שמתנגן בתוכו, אבל ההאזנה שלי למוזיקה מתרכזת ברובה באיי פוד שלי, שאותו אני סוחב לכל מקום, כך שהאריזה של אלבום לא משחקת תפקיד יותר מדי משמעותי בהאזנה היומיומית שלי. ההאזנה האידיאלית שלי לאלבום, אמנם, היא לשבת בשיכול רגליים מול המערכת, רצוי עם אוזניות, וחוברת המילים פתוחה לפניי, ולהקדיש את כל תשומת הלב שלי לאלבום שמתנגן, למילים, למנגינות, לעיבודים ולכל מה שהאמן בחר להשתמש בו כדי להעביר לי את המסר שהוא רוצה להעביר.

במין צירוף מקרים שכזה, הגיע אליי בשבוע שעבר גם האלבום החדש והראשון של דוד פרץ שהזמנתי מ-Hiss Records. אחרי שקראתי בבלוג שלהם, וראיתי מה המשמעות של האלבום הזה, ואלבומים של האמנים שלהם בכלל, בשביל המנהלים של הלייבל הזה, וכמה אהבה ומאמץ ועבודה הושקעו בליצור את האלבום הזה (עד כדי לארוז כל אחד ואחד מהעותקים ידנית), הגעתי למסקנה שאין יותר מתאים מהאלבום הזה להחזיר בו את המסורת ששכחתי מזמן – להקשיב לאלבום ולהקדיש לו את כל הזמן שלי, בלי לעשות שום דבר אחר במקביל.

אז – "הייקו בלוז".

נתחיל בקליפה, בדברים הטכניים, הברורים מאליהם אולי, ונשים אותם בצד בינתיים, כדי להתרכז בדברים החשובים האמיתיים. קודם כל, על אף שהאלבום עצמו מורכב, ומודפס, וארוז, בצורה מקצועית לחלוטין (וקיבל מי שקיבל את ההחלטה הנבונה לדלג על ה-Jewel Case ונמצא פתרון די מוצלח על טהרת הנייר והספוג), אפשר מיד לראות שיש פה איזשהו מאמץ ביתי. מהבית של האמן שהקליט את האלבום לבתים של האנשים שעיצבו, והגיהו, וצילמו, וערכו את הווידאו, וארזו, אפשר מיד לראות שהרצון לראות את האלבום הזה קורם עור וגידים (או משהו) ומצליח, הוא של כולם, של כל העושים במלאכה. וזה תמיד משהו שיבליט אותו על פני אלבומים אחרים, קרים יותר, שנעשו על ידי לייבלים מחושבים יותר, שמתחרים על המקום שלו על המדף בחנות. דבר שני – זה אלבום יפהפה. אבל לא הייתי מצפה לשום דבר אחר מדויד פרץ. דבר שלישי – זה אלבום אישי מאד. כמעט ויש איזושהי רתיעה מלהיכנס לעולם של דויד פרץ, שנפרש בשירים שמופיעים כאן. אבל מצד שני – הוא מזמין אותנו להיכנס לעולם שלו, ואפילו יותר מזה – פורש לפנינו את כל המסכת שהביאה אותו להקליט את האלבום בחוברת שמצורפת לגרסה המיוחדת. ולבסוף – זה אלבום קצר, אולי אפילו קצר מדי. לא מכיוון שיש איזושהי מדידה של זמן למחיר, עמדה ביקורתית מגוחכת שראיתי לגבי אלבומים אחרים, אלא מפני שבתוך האווירה האישית של האלבום הזה, בתוך השירים החשופים והפשוטים, לכאורה, קל להרגיש כאילו פרץ פותח חלון ומיד סוגר אותו – "עד כאן," הוא אומר לך, והמסע שלך איתו נקטע. נקטע, אבל לא מסתיים.

האלבום מגיע בשתי גרסאות – ההבדלים ביניהן עשויים להיות מעניינים למי שרוכש את האחת או האחרת. הגרסא הרגילה כוללת את האלבום, ומי שרוכש אותה יכול ליצור לעצמו משמעויות בהתאם לדרך שבה הוא מבין את השירים. הגרסה המיוחדת מגיעה עם דיווידי ועם חוברת שבה דוד פרץ מגולל את סיפור היצירה של האלבום, ובעצם ממסגר את המקורות לחלק מהשירים, ואת המשמעויות שלהם, ובכך נותן רבדים נוספים לשירים, שהופכים אותם ליותר אישיים ויותר נוגעים ללב.

הדיווידי כולל בתוכו ליווי וויזואלי לשני קטעים מוזיקליים – "עצוב כמו מים" מתוך האלבום ו"ממלכתי", קטע אינסטרומנטלי משלהי בלו-בנד שהופיע גם באוסף "מוזיקה מסוף היקום"; שני ראיונות עם דויד פרץ – אחד שבו הוא מסביר על הבלוז, והשני שבו הוא מספר על איך הוא רואה את הקשר שלו עם הקהל, למה הוא מאפשר להוריד ולשמוע את כל המוזיקה שהוא עושה ואילו אלבומים השפיעו עליו. בתוך הראיונות אפשר לראות גם קטעים מוזיקליים מתוך האלבום (וגם לא) ביחד עם רות דולורס ווייס, אי שם באמצע באר שבע. עוד בדיווידי יש קטע מוזיקלי נוסף – "אבודים בבאר שבע" – שלא מצא את דרכו לאלבום, תמונות ואפשרות לשמוע את כל השירים שבאלבום על גבי הדיווידי.

2. יפה כמו שקט

כשצפיתי בדיווידי (דיווידי פרץ, מכנים אותו האנשים ב-Hiss) אחותי עברה בדיוק ברגע שבו החל הסרטון שמלווה את "יפה כמו שקט", והעירה שזה דבר מאד מוזר למוזיקאי להגיד, "יפה כמו שקט". ולפרץ יש הרבה תובנות מוזרות, אפשר לומר אפילו מאירות עיניים, שהוא חושף בפנינו גם בתוך השירים, וגם בתוך הסיפור המצורף בחוברת, לגבי הדרך שהובילה אל האלבום. דבר מעניין נוסף אחד, שגיליתי לגבי הקשר בין האלבום לחוברת – אם קוראים את החוברת בקצב קריאה רגיל, מרגע שמתחיל האלבום, כשמגיע רגע השיא ב"יפה כמו שקט", מגיע הרגע בחוברת בו דויד פרץ מספר על הנסיבות בהן נכתב השיר. אני לא יודע אם זה נעשה בכוונה, ולא מצאתי שום מקום אחר שבו יש סימוכין כאלה בין המוזיקה לכתוב בחוברת, אבל יש מקומות שבהם האלבום מהווה פסקול מעניין למה שכתוב בחוברת, אם כי לא בהכרח בהקשר.

אבל האלבום מתחיל, בעצם, בצד הוויזואלי שלו. כשפותחים את האלבום, הדיסק יושב מצד שמאל ומצד ימין יש את חוברת המילים – והיא נפתחת בדף שמכיל רק את שם האלבום – "הייקו בלוז" – באותיות קטנות, לא גדולות יותר מאלו שבהן מודפסות מילות השירים. יש משהו בכיתוב הזה שמשקף את האווירה של כל האלבום. שירים קטנים וקצרים, שמכילים מעט מילים, אבל בעצם מכילים עולם ומלואו. אחר כך, כשמתחילה המוזיקה, שהיא, בדיוק כמו שכתוב על האריזה, משהו שמכיל בתוכו גם בלוז של הדלתא של המיסיסיפי וגם צלילים מהמקדשים של יפן, השורה הראשונה כבר מנבאת את סוף האלבום, והסוף של כל דבר, בעצם: "כל מה שמתחיל נגמר \ רק הרגע כאן נשאר". זה אחד מהדברים המרכזיים שמאפיינים את האלבום – סדרה של רגעים, תחנות בחייו של דויד פרץ. חלק הן לבד, שירים ערומים מעיבודים, רק קול וגיטרה, ואין צורך ביותר מזה, בחלק ישנם חברים לדרך – חברי הלהקה של פרץ, יוחנן קרסל, אלעד שופן, ניסים מסס ואוהד גולדברט, טל אורן (ילד? ילדה? בחורה?) ונועה בביוף בליווי של קולות מלאכיים במקומות נכונים, כלי נשיפה וכלי מיתר.

"עצוב כמו מים" ו"יפה כמו שקט" הם שני קצוות של רכבת הרים של רגשות, אחד מהם פשוט ואופטימי (לפחות במלודיה שלו), השני שובר לב בכנותו, במיוחד כשהחוברת המצורפת למהודרה המיוחדת מניחה אותו בקונטקסט האמיתי שלו. "מקום בתוכי", מספר פרץ, הוא בעצם סוג של גוספל עברי, ומישהי ששמעה את השיר אמרה לו שהוא נשמע לה כמו שיר ילדים למבוגרים. גם זה וגם זה מתאימים כאן – יש בשיר הזה את הכמיהה, והאמונה שאי אפשר לשבור, והנאיביות המסוימת שמאפיינים שירים משני הסוגים. אחרי "עוד שיר אחד, וזהו" יש איזושהי שתיקה, שאחריה מגיע השיר הסוגר, "היום זה עכשיו", שגיא מ-Hiss טוען שהגיע להם בהפתעה אחרי שחשבו שנסגרה רשימת השירים לאלבום. השיר מתחיל פחות או יותר באותה צורה כמו שאר השירים באלבום – כמה תווים בודדים בגיטרה מלווים את קולו של פרץ, ואז דועכים שוב – כדי לחזור, מלווים בכלי נשיפה, כינורות, וויולות, ואווירה אמיתית של סוף דרמטי של סערת רגשות שהיתה מאד מאופקת עד עכשיו. אחר כך גם זה דועך, ואנחנו נשארים עם מספר שניות של שקט – הבמה מוחשכת, כל הדברים מסודרים בחזרה במקום ביעילות ובחרישיות, וכל מה שמתחיל נגמר. נשאר רק דבר אחד, בעצם, לעשות.

אני לוחץ שוב על play.

כאן אפשר לצפות בטריילר לאלבום, ובעצם, גם לדיווידי.

כאן אפשר להאזין לאלבום במלואו.

כאן אפשר לרכוש אותו.

תגובה