The gospel according to whom

1.  לפני הכל

מאחר ואני יכול לפשוט את הבגדים הירוקים לפחות לסופי השבוע הקרובים, הגוספל עדיין כאן.

יש כמה חידושים טכנולוגיים שאני עדיין לא מוכן לקפוץ על הרכבות שלהם.  ב-Chatroulette, למשל, לא יתפסו אותי מת (אף על פי שקרוב לוודאי שאם כן, זה יהפוך להיות מים אינטרנטי מאד מהיר).  Foursquare נראה מגניב, אבל אני עדיין לא יודע איך אני יכול להכניס אותו בצורה רלוונטית לחיים שלי.  אבל יש מקומות שבהם צריך פשוט לקחת את העצה של Queen וללכת עם זה.  ולכן, אתם יכולים להצטרף אליי, או לעקוב אחריי, או איך שלא קוראים לזה שם, כאן.

מישהו שקשה לו להתמודד עם שוק פתוח והוגן מתנכל למונוקרייב תדירות, וכבר גרם לדף שלהם בפייסבוק להיסגר פעמיים (מפני שבפייסבוק מספיקה תלונה של אדם אחד על תוכן לא מתאים, ובדיקה של אדם אחד אחר, שגם הוא משתמש פייסבוק ולא עובד, בשביל להוריד דף מהמערכת).  אחרי התייעצות עם אנשים בפייסבוק, מונוקרייב פתחו דף מעריצים (fan page), שלטענת הגורמים בפייסבוק הוא עמיד יותר להתנכלויות כאלה, ועכשיו הם מבקשים את עזרתכם לייצב את הרגליים של הדף הזה על פני האדמה.  מה שאתם צריכים לעשות הוא להיכנס לעמוד, ללחוץ שם על "Become a fan" שעושה מה שכתוב על הכפתור, ואז ללחוץ על "Suggest to friends", שגם הוא עושה מה שכתוב על הכפתור.

רות דולורס ווייס מוציאה סינגל חדש, שיש לו לפחות שתי מעלות טובות:  הראשונה – הוא דיגיטלי, כך שהוא חוסך את הפלסטיק והאלומיניום והמשלוח.  השניה – הוא גרסת כיסוי ל-"Ain't No Cure for Love" של לאונרד כהן.  אתם יכולים לרכוש אותו כאן.

חג הפסח, חג הדיסקים העבריים החדשים, מגיע, ובתוך המבול של דיסקים עם חשיפה תקשורתית גבוהה יותר, יכול להיות שפספסתם שניים שאתם מאד צריכים לשמוע, שני דיסקים שאני, לפחות, מאד חיכיתי להם ואפילו לא ידעתי את זה – שלום גד נותן את הדיסק שלו להורדה חינם ב-Bandcamp, עד סוף החג;   שפי ישי מוכר את שלו בחנויות.

2.   Versus the Spin – March Edition

גם זו דרך להבין שעברה שנה של האוספים החודשיים האלה. "אתה לא יכול לקרוא לספריה הזאת בשם הזה," המחשב שלי אמר לי כשהכנתי את האוסף לזפזופ והעלאה לרשת. "היא כבר קיימת." אז, שנה שלמה אחר כך, הנה אוסף של השירים שהתרוצצו בתוך החודש שלי.  הפעם, חלק מהשירים הם ארוכים במיוחד, אבל מעניינים במיוחד, באותה מידה.  בואו עם סבלנות.

1		Nils Petter Molvaer – Trip
		נילס פיטר מולוואר תופס כמה מוזיקאים, חלקם אקוסטיים וחלקם אלקטרוניים, מניח רגל אחת בעולם הג'אז ורגל אחרת בעולם האלקטרוניקה ומשרטט על עטיפת האלבום את האווירה הרצויה – לילה בעיר שמתחיל במקום אחד ונגמר במקום אחר, הרבה פחות צפוי.
		לשמוע	לקנות
2		Bjork – Aurora
		שני האלבומים הראשונים של ביורק היו קלים יחסית – אלבומי פופ מיוחדים, שונים, מושפעים מאלמנטים מוזיקליים שאף אחד לא הניח אותם ביחד באולפן הקלטות עד אותו זמן, אמנם, אבל עדיין קליטים ונגישים. אבל מהאלבום השלישי והלאה, המוזיקה הפכה להיות חומר למתקדמים, אנשים שיש להם היכרות מוקדמת עם היוצרת האיסלנדית המיוחדת או אורך רוח מיוחד לשירים שהם לא קליטים בשמיעה ראשונה. "Vespertine", שהכיל כלים עממיים יותר, מקהלת זמרות איסלנדיות, את הנבל של זינה פרקינס ואת העריכה המוזיקלית של צמד החותכים-ומדביקים האלקטרוניים מאטמוס, הכיל מוזיקה שכל קשר בינה לבין הפורמט המוכר והמבוסס של בית ופזמון אבד לחלוטין. אבל לאלו בעלי אורך הרוח להקשיב שוב, ושוב, ולנסות למצוא את נקודות הקסם הנסתרות בתוך המוזיקה, הרווח היה מובטח.
		לשמוע	לקנות
3		Mugison – Go Blind
		היכולת הזו להכניס אלמנטים מוזיקליים שונים, כאלו שאפשר בקלות לחשוב שלעולם לא יוכלו להתחבר ביחד, לאולפן, היא כנראה לא תכונה אישית של ביורק, אלא תכונה לאומית שכזו. הנה, עובדה – מוגיסון, בן ארצה של ביורק , מכניס באלבום אחד שבעה עשר קטעים שונים לחלוטין, כמו זה, למשל, שמכיל בתוכו את הטירוף שאיפשר לו להוציא את האלבום הזה ב-Ipecac, את הפאנק המרומז של פרינס ואת הג'אז הלאונג'י שנשזר לאורך האלבום. וכל זה בפחות משלוש דקות.
		לשמוע	לקנות
4		Bruce Springsteen – New York City Serenade
		ההבדל העיקרי בין שיר של ברוס ספרינגסטין בן חמש דקות לבין שיר של ברוס ספרינגסטין בן כמעט עשר דקות הוא חמש דקות נוספות של הנאה צרופה. השיר הזה, שסוגר אלבום של סיפורים מוזיקליים קצרים, מבטים חולפים על דמויות ניו יורקיות שקמות לחיים בדרכו המיוחדת של ספרינגסטין, מכיל בתוכו כמעט את כל מה שטוב באלבום הזה – הנסיקה מעל של משהו שמשנה את הכל, התקווה, שבאה לידי ביטוי בעזרת הסקסופון וכלי המיתר, והשמחה שבה ספרינגסטין מספר את הסיפור הזה.
		לשמוע	לקנות
5		Johnny Winter – Don't Take Advantage of Me
		קרוב לוודאי שלא שמעתם על ג'וני ווינטר, וקרוב לוודאי שאין סיבה. הוא הופיע בוודסטוק, הקליט והופיע עם כמעט כל אחד מנגני הבלוז החשובים – כולל מאדי ווטרס, שאיתו הקליט אלבום והגשים חלום שהיה לו מאז שהיה בן 15. הוא קיבל את אחת המקדמות הכי גדולות בהסטוריה על חוזה הקלטות – שש מאות אלף דולר. הוא לא ניגן ביחד עם ג'ימי הנדריקס וג'ים מוריסון באלבום שהאגדה אומרת שהקליטו ביחד. הוא עושה פחות או יותר את אותו סוג של בלוז – בלוז טקסני, מהיר ועצבני, כבר ארבעים שנה, והוא לא מתכוון להפסיק.
		לשמוע	לקנות
6		Gillian Welch & Dave Rawlings – Method Acting/Cortez the Killer (live in the NPR offices, Washington DC)
		יש מוזיקאים שכדי לקחת שיר ולעשות לו גרסת כיסוי, הם צריכים לשנות את השיר מהקצה אל הקצה. להפוך אותו למשהו שמתאים לעולם שלהם, להפוך את העור שלו כדי שלא ייראה שונה ומנותק לחלוטין. קחו לדוגמא את הגרסה ספוגת החומצה של סיד ווישס ל-"My Way" של פרנק סינטרה. אבל ג'יליאן וולץ' ודיוויד רולינגס, כל מה שהם צריכים לעשות הוא לנשוא את הקולות שלהם לשמיים, ולהוסיף להם את נגינת הגיטרה המתפתלת ומיתמרת כמו עשן מתוך מדורה של רולינגס, והשיר הוא שלהם. כאן הם מספחים לשורותיהם באריכות שיר אחד של Bright Eyes, הוא קונור אוברסט, ושל ניל יאנג, הוא ניל יאנג.
		לשמוע	לקנות
7		Booker T and the MG's – Something
		גם בוקר טי ונותני המוזיקה שלו הם להקה שלא צריכה לעשות יותר מדי כדי להפוך שיר של מישהו אחר לשיר שלהם. וכאן הם לוקחים את השיר של ג'ורג' הריסון מתוך "Abbey Road", זה שפרנק סינטרה אמר עליו שהוא אחד משירי האהבה הכי יפים שנכתבו במאה העשרים, ונותנים לו את הטיפול המיוחד שלהם, באלבום המחווה שלהם ל-"Abbey Road", שבו הקליטו מחדש, בדרכם שלהם, את כל האלבום, אבל בסדר שונה.
		לשמוע	לקנות
8		Runrig – Our Earth Was Once Green
		Runrig, להקה סקוטית שקיימת כבר כמעט שלושים וחמש שנים, יכולה להתגאות בתואר הלהקה שהצליחה להכניס את השיר היחיד בגאלית לעשרים המקומות הראשונים במצעד הבריטי (אפילו קלאנאד, להקה אירית שחלק מהשירים שלה הם בגאלית, לא הצליחה להגיע להישג הזה). כאן הם מדגימים תכונה נפוצה יחסית של מוזיקה בשנות השמונים – נסיון מרומז לדבר על נושאים של איכות הסביבה והסכנה הממשמשת ובאה לסביבה בלי להכעיס יותר מדי את המאזינים, הרבה לפני שזו הפכה להיות אמת לא נעימה.
		לשמוע	לקנות
9		Ocean Colour Scene – It's a Beautiful Thing
		האלבום השני של Ocean Colour Scene היה כמעט מושלם לחלוטין (ומכיוון שרוב האנשים, כולל הלהקה, התעלמו מהאלבום הראשון של הלהקה, אפשר להתייחס אליו בתור אלבום הבכורה שלהם). עובדה, לא רק אני חושב ככה, אלא גם נואל גלאגר, שמגדיר את הלהקה הזו כלהקה היחידה שיותר טובה מאואזיס. אבל רק באלבום הבא, זה שמתחיל בשיר שפותח את "Lock, Stock and Two Smoking Barrels", הם הצליחו להקליט את השיר שלדעתי הוא הכי טוב שלהם, ושסוגר את האלבום הזה.
		לשמוע	לקנות
10		Calexico – Frank's Tavern
		כריס גפני, זמר אלט-קאנטרי קליפורני, נפטר לפני שנתיים בגיל 57 לפני שהספיק להותיר חותם ממשי על עולם המוזיקה. אבל הרבה מהמוזיקאים האחרים שהיו חלק מעולם האמריקנה שמו לב למוזיקה שלו, והם התקבצו כדי להקליט אלבום מחווה לשירים שלו. Calexico היו בין האמנים האלה, והשיר הזה התאים להם כמו כפפה ליד, ולכן הם לבשו אותו.
		לשמוע	לקנות
11		David Bowie – Bring Me the Disco King
		השיר האחרון באלבום האחרון בינתיים של דיוויד בואי הוא לא בהכרח השיר המוקלט האחרון שלו, אבל הוא יכול להיות. שיר שבבת אחת מסכם תקופה ארוכה מאד של הקלטות, ומעלה תקוות ותהיות לגבי מתי התקופה הזאת תמשיך.
		לשמוע	לקנות
12		Rolling Stones – Thru and Thru
		רוב האלבום הזה, של תחילת שנות ה-90, של הרולינג סטונס, הוא פילרים. אבל אלה הרולינג סטונס, והפילרים שלהם הם כבר ברמה הרבה יותר גבוהה מפילרים של אמנים אחרים, אולי אפילו מהשירים המשובחים ביותר של כמה אמנים אחרים. לעומת זאת, כאן הם מבצעים בלדה משובחת במיוחד, ואם זה לא מספיק, קית' ריצ'רדס הוא זה ששר בה.
		לשמוע	לקנות

את האוסף יהיה אפשר למצוא כאן, למשך השבועיים הקרובים.

זה הכל להשבוע.  עד השבוע הבא – an epic of epic epicness.