תפריט ראשי:

חיפוש באתר

Categories

יולי 2019
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

Tags

בלוגרול

דיוויד בואי: סוף של מסע מוזיקלי מודרך

1.   לפני הכל

חודש מרץ ממשיך להכות בעולם מוזיקת הפופ המלנכולית (בואו נניח לרגע שיש עולם כזה): אלכס צ'ילטון, בעיקר סולן להקת "Big Star" שהתאחדה לאחרונה והיתה אמורה להופיע בפסטיבל SxSW באוסטין השבוע, נפטר בגיל 59 אחרי שקיבל התקף לב בניו אורלינס ומת בדרך לבית החולים.

אולי אגורה, אצלנו, הוא רק אתר שאנשים יכולים להעביר בו דברים לאנשים אחרים בחינם, אבל השלטונות עדיין מקשיבים לאזרחים שבחרו בהם דרך מה שמחליף את כיכר השוק היום (זאת אומרת, פייסבוק):  גלעד ארדן, השר לאיכות הסביבה, החליט בעקבות שיחות עם אמנים ויוצרים, ובעקבות המאבק בעזרת פייסבוק, עצומות ואזכורים ברחבי הרשת של נדב לזר וחברים, להכפיף את החלק בתקנות המחודשות של חוק הרעש שהוא מציע – המתייחסות לאיסור על נגינה והשמעת מוזיקה באופן המפריע למנוחתם של שכנים – לשעות הקבועות כבר ממילא בחוק, שתיים עד ארבע ואחת עשרה עד שבע.

ומצד שני, מדינות אחרות, ארצות הברית נגיד, הופכות להיות יותר ויותר מוזרות ופחות ופחות דמוקרטיות ככל שהזמן עובר מאז שהם פצעו את ניו יורק. פיטר ווטס, סופר מדע בדיוני שכתבתי כאן בעבר לגבי הסיפור הסוריאליסטי שהוא היה הדמות הראשית בו, שבו הוא נעצר על הגבול בין ארצות הברית וקנדה, הוכה, גורש והוזמן להישפט זמן מה אחר כך, נמצא אשם באותו משפט, ועלול להיכנס לשנתיים לכלא על שום דבר, בעצם.

והודעה אדמיניסטרטיבית קטנה:  בשבוע שהבא, ואולי גם בשבוע שאחריו, הגוספל ייצא לחופשה קצרה בזמן שאני עוטה עליי בגדים ירוקים.

2.  דיוויד בואי:  סוף המסע

בחודש שעבר הסתיימה ההאזנה המודרכת לאלבומים של דיוויד בואי, שהתחילה כמעט כשהבלוג התחיל, וכדי לסיים אותה, ולאפשר לכם לבחור מאיפה אתם רוצים להתחיל את ההאזנה הפרטית שלכם, אני בוחר – למטה – את השיר האהוב עליי מכל אחד מהאלבומים של בואי.  לזמר בסדר הגודל של בואי יש, כמובן, הרבה אוספים.  רובם מכילים את אותם השירים ובאותו הסדר.  אבל שניים מתוך האוספים של בואי, האחרון שבהם, שיצא לא מזמן, הוא "iSelect", הם מיוחדים, מפני שהם מכילים שירים שבואי בחר בעצמו, בסדר שבואי החליט עליו.  אלו, אם כן, השירים שבואי הכי אוהב מתוך הרפרטואר שלו.  שמחתי לגלות, כשראיתי את רשימת השירים, שאני קלעתי לטעמו (או הוא קלע לטעמי) לפחות בחלק מהמקרים, וחלק מהשירים האלה מופיעים בהמשך.

1 Space Oddity Letter to Hermione
יהאלבום הראשון של בואי היה פחות מהפכני מאלו שבאו אחר כך.  הוא הכיל בתוכו את התגובה האישית של בואי לנחיתה ההסטורית על הירח, "Space Oddity", בהקלטה השניה מתוך שלוש שלו, והכיל גם את השיר הזה – קטע קצר ופשוט של בואי בגיטרה אקוסטית, בו הוא מביע את הבלבול האוניברסלי של עשרות אלפי בחורים צעירים במערכות יחסים מהוססות דומות.  בראיון, שנים מאוחר יותר, בואי התוודה שהוא כבר לא זוכר מי אותה הרמיוני שבשבילה נכתב השיר, אם היא היתה בחורה אמיתית, אבל מי שהיא לא תהיה, היא בחורה ברת מזל – היא יכולה לשמור ממערכת היחסים הרחוקה הזו את אחד מהשירים הכי יפים של בואי, אי פעם.

[לקנות]
2 The Man Who Sold the World After All
האלבום השני של דיוויד בואי כבר נמצא בקו אחד עם הדמות שבואי יהפוך להיות: אחת מעטיפות האלבום הציגה בואי שרוע על ספה בשמלה, מתריס כלפי ציבור קוני התקליטים.  שיר הנושא של האלבום, "The Man Who Sold the World", מטיל צל על השיר הזה, שהוא בעיניי אחד משני השירים היפים ביותר באלבום.  מעט נופך קרקסי, קו מלודי חייזרי שהוא ספק סקסופון, ספק סינתיסייזר והקול הרגוע של בואי שתוחם את המילים בין שורה חוזרת של המשפחה המעגלית-תמיד לבאה אחריה.

[לקנות]
3 Hunky Dory Andy Warhol
השיר הזה, שמתחיל בדיון לגבי איך לבטא את שמו של האמן שהשיר מוקדש לו, מצליח להיות כמעט מוזר כמו האמן עצמו, שקיבל עותק של השיר שהודפס כמעט במיוחד בשבילו והעדיף לא להקשיב לו.  אם תקשיבו בתשומת לב, תוכלו לשמוע אפילו את הקריירה המוזיקלית של שאקירה מתחילה בשיר הזה.

[לקנות]
4 The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars Moonage Dayadream
קודם, ווידוי.  אם אערוך רשימה של האלבומים האהובים עליי של דיוויד בואי, לפי הסדר, זיגי סטארדסט והעכבישים ממאדים שלו לא ייכנסו לחמישיה הראשונה.  אולי אפילו לא לעשרת המקומות הראשונים.  אבל אם אני צריך לבחור שיר אחד אהוב עליי מתוך האלבום הזה, אני בוחר את "Moonage Daydream".   ככה זה – השירים של בואי יפים יותר בעיניי ככל שהם מכוונים יותר החוצה, אל החלל.
  [לקנות]
5 Aladdin Sane Lady Grinning Soul
אחד מהדברים הכי טובים שקרו במהלך הקריירה המוזיקלית של דיוויד בואי, היה מייק גארסון.  הפסנתרן שהופך את השיר הזה, והרבה מהשירים האחרים של בואי, ליצירות מופת באמת,  יוצר את השינוי הרצוי בשיר הזה, שלדברי בואי הוא בעצם השיר הראשון בשארית החיים של בואי, שאינו שייך באמת לרשימת השירים שבאלבום "Aladdin Sane", אלבום ההתפכחות של זיגי סטארדסט.
  [לקנות]
6 Pin Ups Here Comes the Night
אחרי שבואי סיים את הוציא את הדמות הראשונה האמיתית שלו לגמלאות, הוא הקדיש אלבום שלם לשירים שעיצבו את האישיות המוזיקלית שלו, ביניהם גם השיר הזה של Them, הלהקה שבה וואן מוריסון התחיל את עלייתו לגדולה.
  [לקנות]
7 Diamond Dogs Sweet Thing/Candidate/Sweet Thing (reprise
הפרויקט השאפתני של בואי, מחזמר שמבוסס על "1984" של ג'ורג' אורוול, התפוגג ונעלם כשבואי גילה שהזכויות על הספר שייכות עדיין לאשתו של אורוול, שלא הסכימה לאשר לו להעלות את המחזמר, וחלק מהשירים מצאו את עצמם לאלבום הנהדר הזה, שבמרכזו נמצאים שלושת השירים האלה, שהם בעצם שיר אחד – אפילו באוספים של דיוויד בואי שבהם הוא בוחר את השיר הזה כאחד מהאהובים עליו, הוא מתייחס לכל שלושת השירים הבלתי נפרדים האלה כמקשה אחת.  וגם כאן, מייק גארסון.
  [לקנות]
8 Young Americans Can You Hear Me
"Young Americans" היה ההזדמנות הראשונה, ובהחלט לא האחרונה, של בואי לנטוש את מה שהוא עושה באותו רגע ולעקוב, אחוז קסם, אחרי סגנון מוזיקלי חדש שגילה ושמסקרן אותו.  לזכותו אפשר להגיד שכשהוא עושה את זה, הוא מקדיש את כל המרץ והכשרון המוזיקלי שלו לזה, בלי להתחשב בתוצאות.  לפעמים זה מצליח, כמו באלבום הזה, לפעמים פחות, כמו ב-"Earthling" המאוחר יותר.  מתוך כל התנסויות הרית'ם אנד בלוז של בואי באלבום הזה, זה השיר שאני הכי אוהב, זה שהכי מלא בעיניי בנשמה.
  [לקנות]
9 Station to Station Stay
רגע לפני הטרילוגיה הברלינאית שלו והאופקים המוזיקליים החדשיים ששלושת האלבומים האלו יביאו, בואי הקליט את המיני אלבום הקצר הזה, גשר בין הרית'ם אנד בלוז של האלבום הקודם למוזיקה המשוננת, הנסיונית והמתכתית יותר של העשור הבא של בואי.  כל אחד מהשירים באלבום הזה הוא מסע, שמתחיל במקום לא ידוע ומסתיים במקום לא ידוע – תחנה לתחנה, אבל לא כאלו שמוכרות לא למי שמבצע את השיר ולא למי שמאזין לו.  גם השיר הזה, שנמשך יותר משש דקות, מתחיל במקום אחד ומתפתל עד ליעד הבלתי ידוע שלו.
  [לקנות]
10 Low Warszawa
שלושת האלבומים הבאים של דיוויד בואי – הטרילוגיה הברלינאית שרובה לא הוקלטה באמת בברלין – הכילו כמות גדולה של קטעים אינסטרומנטליים ביחס לאלבומים הקודמים שלו, שברובם הכילו רק שירים.  שני האלבומים הראשונים בטרילוגיה, "Low" ו-"Heroes", נחצו לשניים, כשהראשון היה בעיקרו שירים סטנדרטיים והשני היה בעיקרו קטעים אינסטרומנטליים.  והקטעים האינסטרומנטליים, שהורכבו במשותף על ידי בואי ובריאן אינו, היו ברוב המקרים הרבה יותר מקרים.  כמו הקטע הזה, למשל, אודה למדינה מאחורי מסך ברזל ולהסטוריה שכל פיסת אדמה בה מספרת.
  [לקנות]
11 Heroes Neukoln
גם באלבום השני בטרילוגיה, הקטעים האינסטרומנטליים שמרכיבים את רוב החלק השני של האלבום הם המעניינים יותר, כמו זה – שנקרא על שם שכונה בברלין שהאוכלוסיה שלה היתה ועודנה טורקית ברובה.
  [לקנות]
12 Lodger Look Back in Anger
האלבום האחרון בטרילוגיה, "Lodger", מכיל פחות קטעים אינסטרומנטליים, ואולי זו הסיבה שהשירים המסורתיים בו הם החלק החזק יותר.  בואי מסיים את הטרילוגיה שלו כשהוא מנחית אותנו בעדינות בחזרה בעולם השירים ההגיוניים, פחות או יותר, עולם הפופ שאליו הוא מתכוון להגיח בתחילת שנות השמונים.
  [לקנות]
13 Scary Monsters Ashes to Ashes
הנוסחה היא פשוטה:  אין "Scary Monsters", אין מוזיקה תעשייתית, אין Nine Inch Nails.  טרנט רזנור החזיר את החוב המוזיקלי שלו לדיוויד בואי, שהתרשם בתמורה גם הוא מהמוזיקה של רזנור, ולפחות שיר אחד מהאלבום "Earthling", שנמצא בשכונה המוזיקלית של רזנור יותר מהאלבום הזה, נעשה בשיתוף איתו.  אבל כאן בואי מגדיר את החוקים של המוזיקה התעשייתית וכובש עוד שטח מוזיקלי אחד.  וזה, במקרה או שלא במקרה, השיר האהוב עליי של בואי מתוך האלבום האהוב עליי של בואי.

[לקנות]
14 Let's Dance Criminal World
איכשהו הצלחתי לפספס את זה במהלך התחקיר שלי לחלק הזה במסע המוזיקלי המודרך.  השיר האהוב עליי באלבום הראשון של בואי במסע שלו אל לב המיינסטרים בשנות השמונים הוא, בעצם, גרסת כיסוי, של להקה בשם Metro שמעולם לא שמעתי עליה.  הגרסה של בואי, גם במקרה הזה, היא המועדפת עליי.  ובכל זאת – זאת הגרסה של השיר שמכילה את סטיבי ריי ווהן, וזה לא משנה עד כמה הסולו שלו נשמע תלוש מהשיר.

[לקנות]
15 Tonight Tumble and Twirl
בואו נודה בזה ונניח את זה מאחורינו:  "Tonight" לא היה אחד מרגעי השיא המוזיקליים של דיוויד בואי.  פרט לכמה שירים בודדים, בואי היה על טייס אוטומטי מבחינה מוזיקלית באלבום הזה.   אבל יש בו כמה פנינים מוזיקליות, ואחת מהן לדעתי היא השיר הזה,  פלח קאריבי של מוזיקה בתוך אלבום די אפל ובריטי ברוב השירים האחרים.

[לקנות]
16 Labyrinth As the World Falls Down
הקריירה העניפה של בואי הכילה גם כמה גיחות למסך הכסף, ובאחת מהגיחות היותר מוצלחות שלו הוא גם מגלם את ג'ארת', נסיך האופל בממלכה מלאה חבובות ב"המבוך", וגם כותב את חלק מהשירים שמפוזרים לאורך הסרט הזה.  על אף ש-"Baby Dance" הוא אחד מהאהובים עליי באלבום הפסקול של הסרט (במיוחד לאור העובדה שבואי גם עושה את קולות התינוקות לאורך השיר), השיר הזה, בלדה אופיינית של בואי, אהוב עליי יותר.
[לקנות]
17 Never Let Me Down Glass Spider
לרגע קצר בהרפתקאה הפופית שלו בשנות השמונים, בואי חזר לעבר המוזיקלי המורכב והמפותל שלו עם השיר הזה, "Glass Spider" הלאבקראפטי.  מסע ההופעות שנשא את השם הזה, שבא אחרי האלבום "Never Let Me Down", כלל בתוכו את עכביש הזכוכית הענקי ההכרחי למסעי הופעות מהסוג הזה בשנות השמונים, וגם אם העכביש עצמו לא התנפץ, הרעיון עצמו התנפץ מסביב לבואי,  שנאלץ בכל מסע הופעות שבא אחר כך להתבדח על עכביש הזכוכית שהוא לא לוקח איתו לדרך.
[לקנות]
18 Tin  Machine Pretty Thing
שנות התשעים התחילו עם התנסות חדשה נוספת בשביל בואי – להיות חלק מלהקה בלי להיות הדמות הראשית או הכי מפורסמת.  אבל עד כמה שבואי ניסה והתעקש להצליח בנסיון הזה, הוא עדיין היה דיוויד בואי והם עדיין היו שלושה אנשים לא מוכרים במיוחד שמנגנים ביחד עם דיוויד בואי.  אחד מהם, ריבס גברלס, המשיך כדי להיות הגיטריסט של בואי בהרבה מהדברים המעניינים שעשה במהלך שנות התשעים, אבל שני האלבומים שלהם לא היו מצליחים במיוחד וזו הפכה להיות עוד אחת מהתקריות המוזיקליות הקיצוניות של דיוויד בואי שלא מדברים עליהן.  כשמקשיבים לשני האלבומים של הלהקה הזו אפשר למצוא שם כמה שירים מעניינים, כמו זה למשל.
[לקנות]
19 Tin Machine II You Belong in Rock'n'Roll
וגם השיר הזה, שלקוח מהאלבום השני והאחרון בהחלט של הלהקה (לא כולל אלבום ההופעה שלהם).
[לקנות, אם כי במחיר די מופקע]
20 Black Tie, White Noise Jump They Say
כשבואי חזר להקלטות הסולו שלו ולמקומו השמור בעולם הפופ המיינסטרימי, הוא החליט לגשת שוב אל עולם הרית'ם אנד בלוז שזנח מאז סוף שנות השבעים.  השיר הזה, שהיה גם הסינגל הראשון מתוך האלבום, הוא עדיין השיר הכי טוב מתוך אלבום די מוצלח לכשלעצמו.
[לקנות]
21 Buddha of Suburbia The Mysteries
לפני שסעיד ג'רה היה סעיד ג'רה, הוא היה נער בריטי-הודי מבולבל בתחילת שנות השמונים, במיני סדרה על פי ספרו של חניף קוריישי, "בודהה של הפרברים".  דיוויד בואי כתב את המוזיקה למיני סדרה, שהכילה שיר פופ סטנדרטי שתיפקד כנעימת הפתיחה של הסדרה, את הגרסה הראשונה והמחוספסת יותר של "Strangers When We Meet" (שתוכלו למצוא בהמשך את הגרסה הנכונה יותר שלו), ומספר קטעים אינסטרומנטליים.  אף אחד מהקטעים האינסטרומנטליים האלה לא מופיע בפסקול של המיני-סדרה, למרות זאת. במקומם, דיוויד בואי החליט לשים קטעים אינסטרומנטליים בהשראת הספר והמיני-סדרה, כמו זה.
[לקנות]
22 1.Outside Strangers When We Meet
השיר הנפלא הזה, שמסיים את החלק הראשון במה שהיה אמור להיות קווינטולוגיה חדשה של דיוויד בואי, רומן בלשי-סייבר-אמנותי שגם ממנו, כמו מהרבה פרויקטים אחרים, נמאס לדיוויד בואי מוקדם מדי, מחבר ביחד את העבר של בואי – ההתחלה של השיר שהיא כמעט זהה לאחד מהשירים הראשונים של בואי בשם "Join the Gang", ואת העתיד שלו – פופ מיינסטרימי שמכיל בתוכו רבדים חבויים של משהו אחר, של מוזיקה מתקדמת יותר, מאתגרת יותר.
[לקנות]
23 Earthling Battle for Britain (the Letter)
ההרפתקאה השניה של דיוויד בואי בתחום מוזיקלי שחדש לו לגמרי, שלמענה הוא זנח את הקווינטולוגיה השאפתנית המתוכננת שלו, היתה ההתנסות שלו עם drum'n'bass באלבום הזה, "Earthling".  האלבום לא הצליח יותר מדי ולא הפך את דיוויד בואי לכוכב גם בתחומי הז'אנר האלקטרוני, אבל הוא הכיל כמה שירים מוצלחים שהמקצבים המהירים רק הוסיפו להם.
[לקנות]
24 Hours New Angels of Promise
כמו חלק נכבד מהשירים האחרים ב-Hours, אלבום המבט הארוך לאחור של דיוויד בואי שפותח את העשור האחרון שלו, בינתיים, במוזיקה, גם השיר הזה לקוח מתוך משחק מחשב שבשבילו בואי כתב את המוזיקה.  השיר הזה, שמוגדר בפסקול המשחק כשיר הנושא של המשחק, מופיע בתחילת המשחק, אבל גם כשמוציאים אותו מהקשרו הרגיל ושמים אותו באלבום רגיל לחלוטין עם שירים רגילים לחלוטין (אלבום שגם הוא לא אחד מרגעי השיא המוזיקליים של בואי), הוא מתבלט מעליהם.
[לקנות]
25 Heathen Sunday
כשהוא יוצא רק שנה אחרי האלבום העייף הקודם של בואי, "Heathen" הפיח רוח חיים מחודשת במוזיקה של בואי.  "Sunday", השיר הפותח של האלבום, שמכיל בתוכו כמה מהגוונים המוזיקליים שבואי השאיל לגרסה של "Nature Boy" שהקליט לפסקול הסרט "Moulin Rouge" באותם זמנים, מכיל בתוכו בדיוק את המינון הנכון של המאפיינים המוזיקליים שלמדנו להכיר ולהעריך אצל בואי, והרבדים החדשים שבואי מצא בז'אנרים המוזיקליים שהתנסה בהם בעשור הקודם ובעשור הזה, ובנגנים שעובדים איתו.

[לקנות]
26 Reality Bring Me the Disco King
שלוש פעמים ניסה בואי להקליט את השיר הזה, ובכל אחת מהפעמים השיר לא יצא בדיוק כמו שבואי רצה לשמוע אותו, ושלוש פעמים הוא נאלץ לוותר על להכניס אותו לאלבום שאותו הקליט באותו הזמן.  כמעט חמש עשרה שנים עברו, והגרסה הרביעית נשאה חן בעיני בואי, והנה היא מופיעה בקצה הרחוק של האלבום האחרון שלו בינתיים.  מה שהופך את השיר הזה לשיר האחרון בינתיים של דיוויד בואי.  ובעצם, גם אם בואי לא יקליט עוד שיר חדש אחד, וכמה מאד אני רוצה שהוא יקליט לפחות עוד עשרה אלבומים, איזה סיום נפלא זה לקריירה המוזיקלית המוקלטת שלו.

[לקנות]

תגובה אחת ל“דיוויד בואי: סוף של מסע מוזיקלי מודרך”

תגובה