The gospel according to whom

חגיגות יום ההולדת השלישי של הגוספל ממשיכות עם התשובה של בועז כהן לשאלה שלי, כאן למטה:

מה האלבום ששינה את הדרך שבה אתה מקשיב למוזיקה?

חד משמעית: לונדון קולינג של הקלאש. סוף 1979, אני זוכר את עצמי צמוד ומקשיב לרדיו, ושומע את "לונדון קולינג", ואיך השיר הזה הופך ומערבב את כל מה שאני חושב שאני יודע על מוזיקה, מילים ושירים. מאותו רגע התאהבתי בפאנק ובגיטרות נוירוטיות יותר. יצאתי מעולם האגדות והדמיון של ג'נסיס, יס, ברקלי ג'יימס הרבסט וקינג קרימזון, אל הרחובות הבוערים, אל הפרברים העניים של לונדון. אל מחוזות חדשים.

בעצם, לונדון קולינג בפרט, והקלאש בכלל, הם אבן הדרך בהתבגרות שלי. בזכות האלבום הזה אני אוהב את הפאנק הישן, של אמצע-סוף שנות השבעים. סקס פיסטולס, קלאש, ראמונז, באזקוקס, סטריינגלרז, ג'אם, דאמד, ווייר. כמעט כל מה שנוצר בין 1975 ל-1979.

אני לא מוצא פאנק שמדבר אלי אחרי עליית מרגרט תאצ'ר לשלטון, ובשנות ה-80 כבר שמעתי דברים אחרים. ג'אז מודרני, מוזיקה אלקטרונית.

מכיוון שאף פעם לא ראיתי איזושהי להקת פאנק גדולה בהופעה, נאלצתי לספוג את הכל מהתקליטים עצמם. השירים, המסרים, האנרגיה, הזעם – כל אלה הצליחו לשחרר בי איזשהו רגש שהיה אצור ועצור. בניגוד להמון אנשים, לא החלפתי את הרוק המתקדם בפאנק. פשוט הוספתי את ה-Pאנק לתפריט המוזיקלי שלי. שמעתי גם זה וגם את זה.

לונדון קולינג של הקלאש, כאמור, היה נקודת המפגש בין עולמות וזה התפוצץ אצלי בתוך התודעה של הנער בן ה-15 שהייתי. השם לונדון קולינג הולך איתי למעלה מ-30 שנה וככה גם קראתי לבלוג שלי. גם בגלל האלבום הענק הזה וגם מפני שלונדון תמיד קוראת וקורצת לי.

הנה "London Calling" השיר, שפותח את "London Calling", האלבום.   והשיר שסוגר אותו, מעין קטע מוחבא (אף על פי שבמהדורות המאוחרות יותר של האלבום שם השיר כבר מצוין ברשימת השירים), "Train in Vain".  ו-"Spanish Bombs",  שנמצא אי שם באמצע.

ואתם יכולים לרכוש את האלבום כאן או כאן.

בועז כהן הוא קודם כל האיש שכותב את "לונדון קולינג", אחד מהבלוגים שאני הכי אוהב לקרוא, שמכיל בתוכו מינון מדויק ומאוזן של כתיבה על מוזיקה, על ספרים, על סרטים, על העבר ועל ההווה, וחושף טפח לחיים האישיים ולמחשבות של האדם שהכיר לי, דרך מכשיר הרדיו בתכניות שלו ב-88, הרבה מוזיקה נפלאה שהתחבאה בקפלים של המכלול המוזיקלי הגדול, אלבומים שהיו אפורים במוזיקה שניסו להעביר אם לא גם בעטיפות שלהם ובאנשים שהקליטו אותם.  הוא גם הקלידן בהרכב הנוכחי של פונץ', וב"דצמבר",  הצמד שהוא משלים ביחד עם יוסי בבליקי, ששני האלבומים שיצאו לו הם פסקולים של סרטים (הראשון, פסקול ל"שׁשרמן בחורף", הוא נפלא.  את השני עוד אין לי), ובעברו יש גם את "החשמליות", להקה נפלאה ומוערכת מעט מדי שהבליחה עם "לונדון" ונעלמה.

תקציר הפרקים הקודמים:

אני, על "Tilt" של סקוט ווקר.