Hours
1. לפני הכל
רשימת המתים המוזיקליים השבועית עמדה די בודדת ודי ריקה בזמן האחרון, למזלנו, אבל בשבועיים האחרונים היא שוב התמלאה פעמיים: ג'ק רוז, פעם גיטריסט בלהקה Pelt ומאוחר יותר גם גיטריסט אקוסטי אקספרימנטלי, מממשיכי דרכו של ג'ון פאהי, נפטר באופן פתאומי מהתקף לב בגיל 38. יאיר יונה כותב נפלא על איך נגינת הגיטרה של רוז השפיעה על נגינת הגיטרה שלו, ועל איך כמעט הביא את רוז להופעה בארץ שהייתי שמח להיות בה – ועכשיו מאוחר מדי; וברוס אלן, הגיטריסט של The Suburbs ומי שצילם את עטיפת האלבום "Let It Be" של ה-Replacements ועיצב את הלוגו של חברת התקליטים המיניאפוליטנית Twin/Tone, נפטר בגיל 54 אחרי סיבוכים רפואיים כאלה ואחרים בשנים האחרונות.
ג'ימי פאלון, מעריץ, ניצל את ההזדמנות ש-Jawbox, להקת פאנק מוושינגטון שהתפרקה בסוף שנות ה-90, מוציאה מחדש את אחד האלבומים הכי מוצלחים (והכי נמכרים) שלהם, "For Your ", וביקש מהם לבוא להופיע בתכנית שלו. הם הסכימו – וזאת ההופעה המשותפת הראשונה של הלהקה מאז 1997 – ובניגוד ללהקות אחרות שהתאחדו בזמן האחרון, זאת גם תהיה הופעת האיחוד היחידה לצורך קידום ההוצאה המחודשת של האלבום הזה.
[Youtube החליטו להוריד את הווידאו הזה לצופים מחוץ לארה"ב, אז אתם מקבלים במקום את ההופעה האחרונה של הלהקה בוושינגטון עם השיר הזה.]
הסיפור הזה לא קשור כלל למוזיקה וקשור אך באופן עקיף לספרים (שגם עליהם אני כותב לעתים רחוקות כאן), אבל הוא מרתיח לי את הדם והדרך היחידה להחזיר אותו לטמפרטורה סבירה היא לכתוב עליו כאן: ד"ר פיטר ווטס, סופר מדע בדיוני קנדי, זכה להכיר את הצד הפחות נעים של חוק הטרוריזם האמריקני. במעבר הגבול בדרכו לארה"ב, הוא התבקש לעצור עם רכבו בצד הדרך. שוטרי הגבול סירבו להסביר לו למה הם מעכבים אותו, הוציאו אותו מהרכב, היכו אותו, השתמשו נגדו בתרסיס פלפל, זרקו אותו לתא מעצר אחד למשך שלוש שעות ולאחד אחר למשך הלילה, וכשהערבות שלו נקלטה, שיחררו אותו, מהצד השני של הגשר המוביל מקנדה לארה"ב, בחולצה קצרה ומכנסיים ושום דבר מעבר לזה – המכונית שלו, המחשב הנייד שלו והדפים עליהם כתב הערות ורשימות לספר חדש הוחרמו על ידי השוטרים, וווטס צריך לחזור מאוחר יותר בשנה הבאה למישיגן בארה"ב, שם הוא צפוי להישפט על תקיפת שוטר – עבירה שהעונש עליה יכול להיות שנתיים מאסר, ובמקרה שלו, גם מניעה מלהיכנס לארה"ב לצמיתות. כדי לנסות להגן על עצמו ולעגן את עצמו לשפיות בתוך הסיפור האבסורדי הזה – בעזרת עורך דין פלילי מוצלח שהתנדב לעזור לו – ווטס צריך עזרה כספית כדי להתמודד עם ההוצאות הכספיות של המשפט. אם יש לכם את היכולת, והרצון, לעזור לו לצאת מהסיפור הקפקאי הזה בשלום, אתם יכולים לקרוא עוד כאן.
2. Hours
אנחנו מתקרבים צעד נוסף לסיום המסע המוזיקלי שלנו עם דיוויד בואי, עם האלבום האחרון שלו בשנות התשעים, וגם האחרון שלו בשביל EMI (או Warner Music, חברת בת שלה, במקרה הזה), "Hours". הנה עשר עובדות מעניינות יותר ופחות עליו:
1
דיוויד בואי הוא לא ילד של יום חמישי. הוא נולד ב-8 בינואר 1947, יום רביעי.
2 שם האלבום, אם כן, הוא בהשראת אוטוביוגרפיה בשם הזה של ארת'ה קיט, זמרת ושחקנית שמוכרת בעיקר כאשת החתול מסדרת הטלוויזיה של באטמן, שנפטרה לא מזמן, שהיתה אחד מהספרים האהובים עליו כשהיה נער.
3 חלק מהשירים באלבום הוקלטו בשביל משחק מחשב בשם "Omikron: The Nomad Soul" שיצא באותה תקופה. דיוויד בואי היה מעורב ברעיון למשחק, ומתארח שם בתור שתי דמויות, אחת מהן סולן של להקה בשם "The Dreamers" (שם של שיר נוסף מהאלבום). גם אשתו, אימן עבדולמג'יד, ונגנית הבס בלהקה שלו, גייל אן דורסי, מתארחות כדמויות משניות במשחק. המשחק, שהעלילה שלו סבוכה ומפורטת מכדי להיכנס אליה כאן, הוא משחק הרפתקאות שמתרחש בכוכב אחר שבו מתקיימת ציוויליזציה מתחת לכיפת בדולח ענקית, מדוכאת על ידי ממשלה טוטליטרית בראשותו של מחשב. העלילה של המשחק, אף על פי שחלקים נבחרים ממנה דומים לנושאים שבואי עסק בהם באלבומים השונים שלו, הושפעה וויזואלית ורעיונית מ"בלייד ראנר", מסרטים של טים ברטון, ומספרים של וויליאם גיבסון. בין השירים שבואי תרם למשחק אפשר למצוא את "New Angels of Promise", שיר הנושא של המשחק המושמע בתחילתו, ואת "Seven".
4 אחד מהשירים באלבום, "What's Really Happening", הוא תוצאה של תחרות שבואי ערך באתר שלו. הוא איפשר להוריד קטע מוזיקלי לא גמור בשם הזה, וביקש מגולשי האתר לכתוב לו מילים. הזוכה, אלכס גראנט, זכה לקרדיט בכתיבת השיר לצד דיוויד בואי וריבס גאברלס, ובמעט מהתמלוגים שהשיר הזה הפיק, כנראה, אבל גם בטיול לאולפן שבו בואי הקליט את השירה, ובזכות להקליט קולות רקע, ביחד עם חבר, לשיר של דיוויד בואי.
5 כמו האלבום הקודם, גם האלבום הזה היה קרקע פוריה ל-music supervisors בסרטי התקופה: "Something in the Air" הושמע בסוף הסרט "ממנטו", ו- "The Pretty Things are Going to Hell" הושמע בסוף "סטיגמטה".
6 עטיפת האלבום, שמזכירה את הפייטה, איקונוגרפיה נוצרית של מרים מחזיקה את הגופה של ישו אחרי שהוא מורד מהצלב, היא שילוב של שתי תמונות של דיוויד בואי. האחד, שוכב, הוא דיוויד בואי בעל השיער הקוצני והמפחד מאמריקנים במראה שאפיין את שני האלבומים הקודמים ואת הקליפים שלהם, והשני, מחזיק אותו ותומך בו, הוא דייוויד בואי בעל שיער ארוך שמאפיין את האלבום הזה בעיקר (הפרסונות של בואי בהמשך יבואו לידי ביטוי בעיקר בתסרוקות שלו). התמונות שבחוברת האלבום, כמו גם בעטיפה הקדמית והאחורית שלו, באות לבטא את השינויים המוזיקליים שעבר מתחילת הקריירה שלו, נושאים שבאים לידי ביטוי גם באלבום עצמו. המהדורה הראשונה של האלבום יצאה עם שרוול פלסטיק שהדיסק נמצא בתוכו, שבדומה לסרגלים מימי הילדות שלי, הראה תמונה קצת שונה כשהדיסק הוטה לכיוון הזה או לכיוון האחר.
7 השיר "The Pretty Things are Going to Hell" מכיל בתוכו, כמו סוג של בצל מוזיקלי, הרבה מהקריירה המוזיקלית של בואי, ורק השם שלו לבדו מתייחס לשני שירים מעברו של בואי – "Oh! You Pretty Things" ו-"Hard to Beat (Your Pretty Face is Going to Hell(" של ה-Stooges.
8 ישראל היא המדינה היחידה בעולם שהאלבום הזה הגיע בה למקום הראשון במצעד המכירות. הוא שהה במקום הזה רק שבוע אחד, ואחר כך נפל מהמצעד. בארה"ב, זה היה האלבום הראשון בעשרים וחמש שנים שלא הצליח להיכנס לארבעים המקומות הראשונים. לא גורל רע, בהתחשב בעובדה שהאלבום שהוא לקח ממנו את התואר בהסטוריה של בואי הוא "The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars".
9 גם באלבום הזה בואי הקדים את שאר העולם המוזיקלי בכל מה שקשור בניהול מוזיקלי באינטרנט, כשהציע את האלבום להורדה בתשלום באתר שלו שבועיים לפני שהאלבום הרשמי יצא. פחות מאלף אנשים הורידו את האלבום.
10 המהדורה היפנית של האלבום מכילה שיר אחד נוסף, "We All Go Through", שגם הוא נכלל במשחק המחשב "Omikron: The Nomad Soul".
זה הכל להשבוע. עד השבוע הבא – סרט חדש של ז'אן פייר ז'נה ומארק קארו – מפותל, מוזר ופנטסטי כמו שרק הם יודעים לעשות.
נשלח: 13 בדצמבר, 2009 נושאים: דיוויד בואי: האזנה מודרכת.
תגובות: אין
| טראקבק