The gospel according to whom

ז'אנר מוזיקלי שיש בו דמיון והשראה, יש בו תמיד התפתחות.  ועושה רושם שאין ז'אנר מוזיקלי כמו ג'אז בשביל לאפשר לאנשים לתפוס כלים שהם לא מכירים ולנסות ככל יכולתם לנגן בהם וליצור בהם משהו שיישמע כמו מה שהם מרגישים.  בהתחלה,  כלי ההקשה והכלים ההרמוניים האפריקניים עירבבו את עצמם בכלים הקלאסיים שהגיעו מאירופה – הפסנתר, הקונטרבאס וכלי הנשיפה.  כלי הנשיפה החדש שהומצא במהלך המאה העשרים, הסקסופון, מצא את מקומו מהר מאד ככלי מרכזי בז'אנר הזה, וככל שכלים מוזיקליים התפתחו והשתכללו, הג'אז התפתח והשתכלל ביחד איתם.  גיטרה חשמלית?  בואו ננסה את זה.  קלידים?  אורגנים? סינתיסייזרים?  למה לא.  הצעד הטבעי הבא בשביל הג'אז הוא, אם כן, לספוג לתוכו את עולם המוזיקה האלקטרונית.שתי להקות ששמעתי לאחרונה עושות את זה בצורה מאד יעילה – לא רק שהן משלבות ג'אז עם מוזיקה אלקטרונית, הן משלבות את שני הז'אנרים האלה עם עוד כמה – ובקלות אפשר להגדיר אותן בתור להקות מטאל ג'אזי אלטרנטיבי מתקדם אלקטרוני, ואפשר גם לא.   כשהתחלתי לחקור ולחפש מידע על שתי הלהקות האלה גיליתי שהן חולקות ביניהן שני דברים נוספים מלבד שילוב הסגנונות המוזיקלי הייחודי.  שתיהן חתומות באותה חברת תקליטים – Rune Gramoffon – ושתיהן מגיעות מנורבגיה.

מצד אחד, Shining, שחולקת את השם שלה לא רק עם הספר והסרט המפורסמים, אלא גם עם עוד להקת מטאל שבדית שבינה ובין המוזיקה המטורפת של הלהקה הזאת אין, אני מקווה, הרבה קשר.  Shining עוברים מדי פעם את הגבול הדק בין ג'אז לבין מטאל מהסוג הכבד יותר, הנסיוני יותר והמהיר יותר שמייק פאטון וחבריו יכולים להעריך (וליצור, אם זה עדיין לא שם), אבל גם כשהם עוברים את הגבול הזה, הם לוקחים איתם את המנטליות הג'אזית – האלתור, הריחוף מסביב למכנה משותף והשאיפה להתרחק ממנו ככל האפשר כדי לחזור אליו בצורה הרבה יותר יצירתית ומוזיקלית.  בימים כתקנם, הלהקה מכילה הרכב שגרתי יחסית – סקסופון, גיטרה, באס חשמלי, תופים וקלידים. אבל הסיפור מסתבך מעט יותר כשמוסיפים לשגרה הזו את העובדה ששניים מחברי הלהקה מנגנים בקלידים, בנוסף לכל מיני צעצועים אלקטרוניים, והסקסופוניסט, יורגן מונקבי, שהוא גם מנהיג הלהקה והחבר הוותיק ביותר בהרכב המשתנה הזה, גם שר כשהמוזה תופסת אותו.  ככה זה נשמע למשל כשהם מנסים לבצע מחווה ל-King Crimson.   ככה זה נשמע כשהם לא.

[האתר שלהם, אגב, מאפשר התנסות מוזיקלית מאד מעניינת – אולי לא בכוונה.  כשלוחצים על "Music"  נפתח חלון קטן שמאפשר לכם לבחור שיר מאחד משני האלבומים האחרונים של הלהקה.  אם חוזרים לחלון האתר הראשי ולוחצים על "Music" שוב, נפתח עוד חלון – אבל החלון הקטן הקודם שנפתח והמוזיקה המושמעת בו לא נעלמים.  ככה אפשר לפתוח עשרות חלונות עם שירים שונים, או אותו השיר שמתחיל בנקודות שונות, וליצור סוגים חדשים של מוזיקה מהקטעים המקוריים של Shining]

מצד שני, Humcrush.  הרכב קטן הרבה יותר ומוגדר הרבה יותר – רק שני אנשים, שטאולה שטורלקן ותומאס שטרונן.   אחד מהם מנגן בקלידים ובפסנתר, השני בתופים ובאלקטרוניקה כזאת או אחרת.  ביחד, הם יוצרים מוזיקה שלפעמים היא אלקטרונית לחלוטין, לפעמים היא ג'אזית לחלוטין ולפעמים היא תופסת איזשהו איזור אפור בין שני הדברים.  כששניהם נמצאים ביחד על במה, זה נדמה כאילו שניהם מאלתרים ככלי אחד – כל אחד מהכלים, הקלידים והתופים, מוצאים את המרווחים והאיזורים הריקים שבין הצלילים אחד של השני, וממלאים אותם.   אלבום חדש שלהם, "Rest at Worlds End", יוצא ב-24 בנובמבר וגם הוא יכיל, כנראה, את השילוב המעניין שבין ג'אז למוזיקה אלקטרונית – בסביבה שמכילה רק כלים אלקטרוניים.  חמישה קטעים שלהם ניתנים לשמיעה בחללשלי שלהם.  אפשר גם לראות מה הם יודעים לעשות בהופעה.

הצצה קצרה ברשימת החברים בחללשלי של שתי הלהקות מראה שיש עוד הרבה להקות שמשלבות ג'אז עם אלמנטים מוזיקליים אחרים לגמרי בנורבגיה – וזה עשוי להיות רעיון טוב לבדוק לפחות כמה מהן.  עושה רושם שאלו יהיו החלוצים של הדור הבא של הג'אז.  עכשיו נשאר רק למצוא מוזיקאים שעושים ג'אז נסיוני, מטורף, מעורב עם ז'אנרים מוזיקליים אחרים אי שם בדרום היבשת האפריקנית, והמעגל של הז'אנר המוזיקלי הזה יוכל לחזור לראשיתו, ולהמשיך להתגלגל.