תפריט ראשי:

חיפוש באתר

Categories

יולי 2019
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

Tags

בלוגרול

The For Carnation

1. לפני הכל

גיאחה מציע ב"עונג שבת" את המהדורה הרביעית של "תקשיבו רגע", אוסף ששלוש המהדורות הקודמות שלו היו משובחות במיוחד. אתם מוזמנים להקשיב ל, ולהוריד את השירים כדי להחליט בעצמכם – אבל לא הרבה יכול להשתבש באוסף שיש בו שיר חדש של בק, לדוגמא, או שיר עלום של לורה ווירס, או שיר של Death Cab for Cutie. הנה.

The For Carnation

2. קרני ירח בלב הערבה
אי שם בערבות לואיוויל, קנטאקי (אני לא לגמרי בטוח שיש ערבות בלואיוויל. אני אפילו לא בטוח לגמרי איפה זה. אבל נלך על זה, בשביל ההגינות הספרותית) רוחו של סרז' גינסבורג נדדה, בחום השרבי, ולא הצליחה למצוא מנוח. במקרה היא הצליחה להיכנס לאולפן ממוזג (זה קורה בשיקגו, אמנם, אבל נתעלם מזה), והשתרבבה אל תוך סולן של להקה שהקליטה שם. לשיר, בסופו של דבר, קראו "Emp. Man's Blues", והוא שייך ללהקה בשם The For Carnation. ובמשך 8 הדקות שבהן השיר הזה, שפותח את האלבום באותו השם של הלהקה, מתרחש, פיסות קטנות של מוזיקה – מלבד המצילות שמעטרות את כל השיר, יש שם גם גיטרות, מדי פעם, משפטים מזעריים של קלידים ואת כלי המיתר שמייצגים את רוחו של סרז' גינסבורג, כנראה – מרחפות בתוכו, באופן נאמן ולא נאמן לסגנון המוזיקה המוזר בעל ההגדרה המאד רחבה הזאת, פוסט רוק, שסולן הלהקה הזו, בריאן מק'מהן, היה בעבר בלהקה שעזרה להמציא אותו. ללהקה ההיא, שנקראה Slint, יש חלק די נרחב גם בדרך שבה התפתח האלבום הזה, שיצא בשנת 2000 אבל הוקלט, במרווחים של זמן ובשישה אולפנים שונים, לאורך ארבע השנים שקדמו לו.

בין השאר, בגלל שהמוזיקה שנפרשת על פני האלבום הקצר הזה – שישה שירים שחלק מהם, כמו הראשון, מתמשכים באיטיות, מוסיפים עוד כלי ועוד כלי לבליל של כלים שיוצרים רשת מוזיקלית חזקה מאחורי הסיפור שמספר בריאן מק'מהן. חלק מהם, כמו "A Tribute To", הם שירי רוק שמתעתעים בנו כמו ציורים אימפרסיוניסטיים מורכבים – פשוטים מרחוק, מאד, מאד מורכבים מקרוב. חלק מהם, כמו "Being Held" – שהוא בעצם סדרה של צלילים אחידים של פעמון עב קול, שעליו מולבשים עוד צלילים, פעמוניים יותר ופעמוניים פחות, שיוצרים את המקצב המיוחד והלא שגרתי של השיר הזה – הם נסיוניים מאד.

בין השאר, בגלל שאת השירים אסף בריאן מק'מהן במהלך השנים מאז שעזב את Slint, והן מכילות אורחים מכל מיני להקות שמק'מהן היה מעורב בהן. למשל, ג'ו מקינטייר מ-Tortoise. למשל, בריט וולפורד, המתופף של Slint. למשל, קים דיל מה-Breeders שבריט וולפורד היה המתופף גם בלהקה שלה, שמתארחת ב"Tales (Live from the Crypt)". כל שיר הוקלט בהזדמנות אחרת, במקום אחר ובזמן אחר, עם קבוצה אחרת של אנשים שכללה בעיקר את אחיו, מייקל, הבסיסט טוד קוק, ובשלב מסוים גם את דיוויד פאחו, שבימים אלה הוא בעיקר Papa M.

השיר האחרון באלבום, "Moonbeams", מלווה באפקט קלידים שמשנה את המהירות והעוצמה שלו, ואת המקום שממנו הוא מגיע, כמו מלאך אפל מסתובב בשמיים שמגיח מכל מיני מקומות ומרחף רחוק מכדי השגה, משלב שוב את הגיטרות, הקלידים, והתופים העצלים, ואת כלי המיתר, וקולו של בריאן מק'מהן, שמלווה את רוחו של סרז' גינסבורג אל הדלת. סרז' גינסבורג פוסע לאט, במרכז הכביש שנראה כאילו הוא מוביל לשום מקום, לאט מכדי שיוכל לחשוב לאן הוא רוצה להגיע. גבו מופנה אל לואיוויל, שמתרחקת במורד הגבעה לאט לאט. פניו אל השמש ששוקעת, כדור אש גדול במרכז האופק, מעבר לכביש שמתעקל ומתפתל עד אינסוף. במרחק, במרכז לואיוויל או אולי אפילו בשיקגו, התופים ממשיכים בסימון המרחק בין תיבה לתיבה, המלאך האפל ממשיך להסתובב והמוזיקה ממשיכה לערפל את האוויר כמו עננים של עשן.

תגובה