תפריט ראשי:

חיפוש באתר

Categories

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

Tags

בלוגרול

ארכיב עבור 'בלוגרול'

יום הבלוג 2010: חמישה בלוגים של אנשים בלי זמן

יומבלוג שמח!

לאלו מכם שברגעים אלה ממש צופים בג'וני ליידון מפזז ומזמר על במה בגני התערוכה – קנאה. היום, בנוסף לפסטיבל הייניקן שנתחם בין שני ימי הוועידה המוזיקלית של הייניקן, גם מתרחש יום הבלוג הבינלאומי, שהתאריך שלו נקבע מפני שהתאריך – 3108 – נראה קצת כמו המילה האנגלית blog אם ממצמצים ממש ומסיטים את הראש הצידה.   המטרה העיקרית של יום הבלוג הבינלאומי היא להכיר לקוראי בלוגים, בלוגים אחרים שהם לא מכירים.  אלה יכולים להיות (אולי צריכים להיות) בלוגים צנועים יחסית, של כותבים אלמוניים יחסית, ששווה להסיט אליהם את אור הזרקורים, לפחות ביום המיוחד הזה.

Blog Day 2010

אבל אני מעדיף ללכת נגד הזרם הפעם ולהציג לכם חמישה בלוגים, ברובם של אנשים שבחוגים מסוימים נחשבים למפורסמים.  אבל הפרספקטיבה שלהם – וגם העובדה שבחלק מהמקרים האנשים העסוקים מאד האלה מוצאים זמן לכתוב את הבלוג שלהם – היא מעניינת לכשלעצמה, וגם היא ראויה לאור הזרקורים היום.  אז הנה:

1   אלף דברים מגניבים

הבלוג הזה התחיל מערימה של דברים לא טובים שקרו לבחור בשם ניל פסריצ'ה.  הוא עבר לעיר חדשה ביחד עם החברה שלו, וכמעט מיד אחר כך מערכת היחסים הארוכה הזאת נגמרה, והשאירה את ניל לבד, בעיר ענקית שהוא לא מכיר, מנסה להסתגל להמון דברים חדשים בבת אחת.  קצת לפני, או קצת אחרי, חבר טוב שלו החליט להיעלם, קרוב לוודאי להתאבד.  הוא היה יכול בקלות לשקול, אפילו ברצינות, אפילו יותר מפעם אחת, גם הוא את האופציה הזאת.  במקום זה הוא החליט לפתוח את הבלוג הזה ולהתחיל לספור – 1000 דברים מגניבים, שעושים אותו שמח.  דברים קטנים, טריוויאליים, שברוב המקרים אנחנו חולפים על פניהם בלי לשים לב – דברים שאולי משמחים גם אותנו אבל אנחנו לא מקדישים להם מספיק זמן.  אבל עכשיו, בבלוקים קצרים יותר וארוכים יותר, ניל פסריצ'ה מסביר לנו למה אנחנו אוהבים את הדברים האלה, ואנחנו מקדישים זמן לקרוא לגבי זה.   אני לא יודע מה הולך לקרות כשהבלוג הזה, שכבר הספיק לזכות ב-webby השנה, לצאת בתור ספר ולהיות מוזכר בהרבה מאד מגזינים ואתרים, יגיע לאלף דברים, אבל בינתיים שווה להיות חלק מהחוויה, ולו רק כדי לעבור, פעם בכמה זמן, בבלוג הזה ולחייך למראה הדבר הקטן הנוסף שפסריצ'ה הצליח למצוא, ושאנחנו פספסנו, בגלל שהחיים שלנו עוברים הרבה יותר מדי מהר.

2    המאמרים של פול גרהם

פול גרהם, מהמייסדים של אגף העסקים הקטנים של Yahoo ומהמעטים שמצאו לעצמם את אותו מסלול בימים המוקדמים של עמק הסיליקון – התעשרות מהירה בעקבות התפתחות מטאורית של חברה או מכירה שלה לחברה גדולה יותר, ומעבר לצד המממן של סטארט-אפים וחברות קטנות יותר, הוא מלאך.  או כך לפחות הוא מוגדר בעגה המקצועית.   מלאך הוא מישהו שמממן, כמעט לבדו, את פעילותה של חברה מתחילה, עד שזו מצליחה לבסס את המודל העסקי שלה ולהרוויח כסף.  ברוב המקרים גם המלאך מרוויח, בזכות מניות של החברה או אחוזים מרווחים.  גרהם, שהקים קבוצת השקעה שנקראת Y-Combinator, לא מסתפק בלתת כסף.  הוא לא מאמין במשקיעים שרק נותנים את הכסף ומתעניינים מדי פעם מתי הם הולכים לקבל אותו בחזרה.  פעם בשנה, עשרות חברות קטנות באות להציג את מרכולתן לצוות המשקיעים של Y-Combinator, וקבוצת ההשקעה בוחרת כמות קטנה מאד של חברות ומשקיעה בהן את הכסף הנדרש.  אבל זה לא מסתיים שם – כל החברות האלה זוכות לשנה שלמה של ייעוץ ותמיכה מחלק מהאנשים הכי מנוסים בעמק הסיליקון.  ובסופו של דבר, גם אחרי השנה הזו הקשרים, הידידויות והנסיון שצברו מקימי החברות האלה עוזרים להם להמשיך ולהתקדם קדימה.   גרהם חולק הרבה מהידע שלו, מהתובנות שלו ומהפילוסופיה שלו לגבי סטארט-אפים, והשקעה, וטכנולוגיה, והכל, במאמרים שלו, שיש להם אגף שמוקדש להם באתר שלו.  זה לא ממש בלוג במובן המקובל של המילה – אין פה תאריכים ליד הפוסטים והם בדרך כלל לא מפורסמים בתדירות קבועה.  אבל הם שם, והם מאד מעניינים, ואפשר לקרוא אותם בהלך מחשבה אחר:  כל דבר, הרי, הוא סוג של סטארט-אפ.  ילד זה סטארט-אפ.  להקה חדשה זה סטארט-אפ.  פרויקט מטורף של שיפוץ שהחלטתם לפרוץ בו הוא סטארט-אפ.  ולכן, כל עצה של גרהם היא טובה לכל ענף של החיים.

3   הבלוג של סת' גודין

סת' גודין הוא איש שיווק.  הוא איש שיווק מומחה, שמוזמן לדבר בהרבה מאד מקומות, כמו גם TED, ואומר דברים מאד מעניינים.  בין הדברים המעניינים שהוא אומר, וגם כותב בבלוג שלו, אפשר למצוא שכמעט לכל דבר בעולם יש איזשהו שיקול של שיווק.  אתם תהיו מופתעים, כשתקראו את הבלוג שלו לאורך זמן, אילו שיקולים שיווקיים נמצאים בדברים הכי טריוויאליים שמקיפים אתכם, ואיך הם מתוכננים כדי לגרום לכם לרצות יותר, לקנות יותר, ולהרגיש שכל העולם ממהר יותר.

4   הבלוג של ניל גיימן

ניל גיימן הוא אחד מהסופרים האהובים עליי, והוא סופר פורה במיוחד – גם מבחינת כמות הספרים, והסיפורים, והמאמרים שהוא כותב, וגם מבחינת הדברים שהוא עושה מסביב לספרים האלה.  הוא עושה רושם של אדם שהדבר שהוא הכי נהנה לעשות בעולם הוא לכתוב, ומה טבעי יותר בשביל אדם כזה מלכתוב בלוג.  ואכן, הבלוג של ניל גיימן מספק איזושהי הצצה לחיים של האיש הזה, שהם באופן טבעי טיפה יותר מעניינים משלנו – הוא מספר על בדיוק מה הוא עושה, ולאן הוא נוסע, ולמה, וחולק איתנו איך היה להקריא סיפורים שלו על רקע של רביעיית מיתרים בבית האופרה בסידני, וכמה ימים אחר כך הוא חולק איתנו איך זה להיות בקריאת תסריט באולפנים שבהם מצלמים את "דוקטור הו", שבשבילה גיימן כתב פרק לעונה הבאה.  ביחד עם כל התיאורים והסיפורים האלה – והוא מפרסם מדי פעם גם סיפורים שלו, שלא מצאו את מקומם בקבצים שלו, באנתולוגיות או במגזינים – הוא גם משתדל לענות על מיילים שמגיעים אליו מקוראים, מיילים שהתשובה עליהם יכולה להיות מעניינת גם לקוראים האחרים (וגם כאלה, לפעמים, שלא).

5  הבלוג של ריצ'רד ברנסון

ריצ'רד ברנסון הוא המייסד והמנהל של Virgin, שהיא חברה שעושה כל כך הרבה דברים, שקשה להגדיר מה בדיוק היא עושה.  בין כל שאר הדברים שברנסון עושה בזמן הפנוי שלו, הוא גם עוסק בהרבה פעילות צדקה ותמיכה, ומקדיש זמן לאחד מהתחביבים שלו – שבירת שיאים פסיכיים כמו חציית תעלת למנש בגלישת עפיפונים (זה, בכל אופן, השיא החדש שהוא ובני המשפחה שלו מנסים לשבור – בינתיים בלי הצלחה).   גם ברנסון, בדומה לניל גיימן, מעדכן לעתים קרובות יחסית לגבי מה שהוא עושה, איפה הוא נמצא ואיך החיים מתייחסים אליו, ומכיוון שהוא המייסד והמנהל של חברה גדולה שכזו, ומכיוון שאחד מהתחביבים שלו כרוך בנסיון להפוך ספורט אתגרי לספורט עוד יותר אתגרי, ומכיוון שהוא עוסק הרבה בנסיונות להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר לכולם, העדכונים שלו לגבי מה הוא עושה, איפה הוא נמצא ואיך החיים מתייחסים אליו הם גם הרבה יותר מעניינים.

זהו.  בסוף השבוע יהיה כאן פוסט נוסף, כרגיל.   זה, אגב, הפוסט ה-250 בדיוק.   מספר עגול כזה.

יום בלוג שמח! (וגם: Firewater ופולקלה בשלישית)

1. לפני הכל

Firewater

לאחת הלהקות האהובות עליי, Firewater, יוצא אלבום חדש באוקטובר. ההקלטות והמיקסים (שנעשו באולפן בתל אביב) הסתיימו, ועכשיו הגיע שלב הטעימות. אז קודם כל יש סרט פרומו שמתאר קצת מהמסע של טוד איי, סולן הלהקה, במזרח הרחוק – שם הקליט עם אמנים מקומיים בכל מיני מקומות (ואיפשר למוזיקאים פקיסטניים וישראליים להקליט באותו שיר – אמנם לא באותו חדר). מעבר לזה יש כמה שירים חדשים שאפשר לשמוע באתר החללשלי של הלהקה. לפי מה שאני מבין, יש כרגע בעיות טכניות עם השירים (היו שישה, עכשיו יש שניים, וגם אותם אי אפשר לשמוע). אבל נסו בעוד כמה ימים, אני בטוח שהבעיות ייפתרו וזה יהיה שווה את זה. 

מחר, בשעה 14:00, בסטודיו "שור" שבאיזו סמטה עלומה מול ה"בארבי", יתרחש פסטיבל פולקלה בפעם השלישית. הפסטיבל הפעם הוא בפורמט טיפה שונה, אחרי שיובל והמארגנים האחרים למדו מהטעויות של שנה שעברה – לא תהיה כמות אינסופית של מוזיקאים, כך שלא יהיה צורך לשלוח אנשים הביתה בלי שיצא להם לנגן. לא תהיה כמות אינסופית של קהל, כך שלא ייווצר מצב שאנשים שיצאו החוצה לשאוף אוויר לא יוכלו להיכנס בחזרה פנימה עד שתתאזן המשוואה העדינה של אנשים בפנים ובחוץ. השנה, רשימת האמנים המופיעים בפסטיבל (לדבריו של יובל בראיון שערכו איתו ב"העיר"), בנויה מאמנים שרלוונטי שיופיעו בפסטיבל – דהיינו, הוציאו אלבום, בדרך להוציא אלבום, או סתם כיף לראות אותם מופיעים. אמנים שהיו ברשימה בשנה שעברה אבל הספיקו להיעלם מהסצינה (*שיעול* כמוני *שיעול*) לא יהיו שם, אבל יהיה שווה לבוא בשביל כל האמנים שכן מופיעים: נועם רותם, דויד פרץ, גבע אלון, עמית ארז, דני הדר, אלי רוזן, קטאמין (הפעם בהרכב מלא וללא דוושות, עד כמה שאני יודע), נועה בביוף, מיכל לוטן, ועוד הרבה טובים ואחרים. כמו בשנה שעברה, גם השנה יהיו שם דוכנים של פית/קית ושל האוזן השלישית, שיאפשרו לקהל לקנות את הדיסקים של האמנים המופיעים מיד אחרי שעשו את הרושם החי, ויהיה אפשר לרכוש את החולצה של הפסטיבל ב-10 שקלים. כניסה תעלה 50 שקלים. "שור 3", דרך אגב, ניתן לאיתור כך: כשעומדים בצומת של רחובות קיבוץ גלויות והרצל, וה"בארבי" מאחוריכם, חוצים את הכביש וממשיכים שמאלה (על קיבוץ גלויות). הולכים לאט ובזהירות ובצד ימין, באיזשהו שלב, צריך להיות איזשהו כוך שעל אחד מהקירות שלו כתוב "משה מאור". זה רח' משה מאור. בקצה שלו, נמצא הסטודיו, ולפי ההמולה בחוץ ורעשים קלים של מוזיקה, תוכלו לזהות לאן צריך להגיע.

2. יום בלוג שמח!

Blog Day 2007

אז היום יום הבלוג הבינלאומי, מה אתם יודעים. [יש סיכוי סביר שהפוסט הזה יתפרסם בעצם ברגעיו הראשונים של יום שבת, מה שאומר שכבר לא ה-31 לאוגוסט. אבל במקומות אחרים בעולם, זה כן. אז שם]

מה שהיום הזה אומר, הוא שכל כותב בלוג (כמו זה, נגיד), צריך להכניס בבלוג שלו חמישה לינקים לבלוגים אחרים שהוא קורא באופן קבוע ושמעניינים אותו, רצוי בלוגים בנושאים השונים מהנושא שהוא כותב עליו באופן קבוע. באופן הזה, קוראי בלוגים יוכלו לדלג מבלוג לבלוג כמו חיות בסרט של דיסני, וליהנות מהמון המון בלוגים חדשים שלא הכירו.

הצרה היחידה היא שאני לא ממש קורא בלוגים באופן קבוע. אני קורא את העונג כל יום שישי, או שבת, או מתי שהוא יוצא. אני מעיין בבלוגים של קסטה, ושל ברחש, וב-My Morning Candy, וגם קורא את I Am Fuel, You are Friends כשיוצא לי, כי לאותה הת'ר ולי יש קווים מקבילים בטעם המוזיקלי וככה אני יכול ללמוד על מוזיקה חדשה שאני לא מכיר (וגם, על הדרך, למצוא על הרשת את השירים מההופעה הראשונה של ג'ף באקלי).

אבל אולי זה לא בסדר שאני לא קורא בלוגים. אחרי הכל, אני כותב אחד. למה שלא אקרא כמה? אז יצאתי לחפש חמישה בלוגים לכתוב עליהם – שאותם אוכל לקרוא, באופן קבוע, בהמשך השנה. החלטתי להיצמד למסילות של הכללים של יום הבלוג הבינלאומי, ולנסות לבחור בלוגים שלא עוסקים במוזיקה אלא בדברים אחרים שאני אוהב.

והנה, אחרי מעט נבירה ב-Notes ומבט על בלוגים של אנשים אחרים שהשתתפו ביום הבלוג, מצאתי את הבלוג הנפלא הזה. לבחור קוראים אלכס אפשטיין. הוא סופר, אבל אני לא זוכר שנתקלתי בספרים שלו. הוא כותב פוסטים קצרים, חדים, ולא קבועים – סיפורים קטנים, חלקם אמיתיים, חלקם לא אמיתיים, חלקם בדיוניים לחלוטין – אבל מעוררים השראה עד מאד. עושה רושם שיהיה קשה לעקוב אחרי הבלוג הזה, כי עוברים חודשים בין פוסט לפוסט שם, ממה שאני יכול לראות. אבל זה עושה רושם שזה שווה את זה. סיפור אחד, או כמה סיפורונים קצרים, שמשנים לך את כל תפיסת העולם לגבי נושא אחד, שלא חשבת עליו – גם זה משהו לחכות בשבילו חודש שלם.

כמה (הרבה) פסיעות החוצה, ודילוגים על פני בלוגים כאלה ואחרים, חלקם מעוצבים יותר וחלקם מעוצבים פחות, הביאו אותי לבלוג בשם דרך ארץ. הוא שייך לבחור בשם יניב גבאי מילר, עושה את צעדיו הראשונים באותו בית שאני כותב בו, ועל פניו נראה שהולך להיות מעניין – יש שם קצת על מוזיקה (הנה אני כבר מרמה), קצת על B-Movies, קצת על החיים עצמם. העיצוב, מסתבר, הוא גם דבר חשוב מאד והעיצוב של הבלוג הזה מזמין אותך לרצות לקרוא ולראות אם זה באמת מעניין. זה באמת מעניין? עושה רושם שכן. אני אמשיך לעקוב.

בלוג שחביב עליי במיוחד, ושאני מגיע אליו מדי פעם, אבל לא לעתים קבועות (לא טוב להיחשף אליו לפרק זמן ממושך מדי או קבוע מדי), הוא Overheard Lines . כמו שהשם שלו מרמז, המטרה העיקרית של הבלוג הזה היא לפרסם, בפרקי זמן תכופים אבל לא קבועים, קטעי שיחות ששמע מחזאי שמתגורר בסן פרנסיסקו. קטעי השיחות הם בדרך כלל מצחיקים וסוריאליסטיים – חלק מהם מגיעים מקוראים של הבלוג ממקומות שונים בעולם – אלו שנשלחים מבריטניה הם בדרך כלל הכי מצחיקים.

בהמשך השיטוטים שלי בעולם הבלוגים, נתקלתי גם בבלוג של סתיו שפיר. בחורה צעירה, עושה רושם, שבמקביל לעבודה בארגון התנדבותי בלונדון היא גם מספיקה ללמוד המון דברים, לכתוב, להלחין, ולתחזק את הבלוג הזה, שמחזיק הרבה מאד תמונות רגעיות – גם במילים וגם בתצלומים, מהרבה מאד מקומות בעולם.

לסיום: אחד מהדברים האהובים עליי הוא איסוף של פרטי טריוויה לא חשובים בעליל. השילוב של זה ושל האהבה למוזיקה מביא אותי להסתובב מדי פעם בכל מיני בלוגים ופורומים של זיהוי שירים כדי לנסות ולעזור לאנשים שמחפשים דברים. כמו שאני רואה את זה, כשיגיע הזמן ואני אחפש איזשהו שיר, הקארמה תחייך אליי. בינתיים זה עובד לא רע. במסגרת השיטוטים האלה שמחתי להיתקל במזכירון, כשנפתח. המטרה של הבלוג הזה היא לאפשר לאנשים שמחפשים סרטים, סדרות טלוויזיה או קליפים מעברם להיעזר בבלוג על מנת למצוא אנשים אחרים שזוכרים יותר בבירור את מה שהם מחפשים, ולהציע הצעות. אני נהנה להסתכל בבלוג הזה מדי פעם משתי סיבות: הראשונה, שגם אני רוצה לעזור ולהזכיר; השניה, שהבלוג הזה עושה עבודה מצוינת בלהחזיר אותי לקרקע בכל מה שקשור למחשבות על ידע נרחב בפרטי טריוויה בלתי חשובים – לא הצלחתי עד היום לענות על אף שאלה שם.

עוד על בלוגים של אנשים אחרים ועל המלצות של אנשים אחרים, אתם יכולים למצוא באתר הרשמי של Blog Day, שנמצא כאן, וגם בטכנוקרטי.

עושה רושם שעברתי על כמה מהחוקים של יום הבלוג, בעיקר מפני שאני עדיין לא יודע בדיוק מה הם רוצים (טאג? טכנוקרטי?), אבל אני בטוח שאלוהי הבלוגים יסלחו לי ויוכלו לזהות את הכוונות הטובות. בכל אופן, יום בלוג שמח.

זהו להשבוע. בשבוע הבא יהיה פה פוסט הופעותחיות חגיגי, שבו אני אספר, במידה כזו או אחרת של ידענות, גם על פסטיבל פולקלה, וגם על ההופעה של NIN ו-UNKLE. בינתיים, קחו לכם את ההזדמנות לשמוע כמה שירים חדשים מכמה אמנים שלא הכרתם (או אולי כן).