The gospel according to whom

1. לפני הכל

אמני ג'אז, הם רוצים רק לנגן.  לא אכפת להם כל כך מחרמות כאלה או אחרים.  זאת אולי אחת מהסיבות שבמיוחד בתחום הזה של הופעות, מתווספים עוד ועוד שמות לרשימת ההופעות המכובדת מחו"ל שמתהווה פה, בהמשך השנה.  הנה – ג'ורג' בנסון, שהוא בעיקר גיטריסט ג'אז וגם קצת זמר ג'אז רך, יגיע להופעה אחת ב-21 ביולי באמפי קיסריה.

ביום שישי, ה-18 לחודש, יתרחש אחד מהימים האהובים עליי בשנה (או, מסתבר, פעם בשנתיים), "יום האף האדום" באנגליה.  האנגלים, שיכולים ללמד את כולנו – ולמזלנו גם מנסים לעתים קרובות – איך לעשות מוזיקה ואיך לעשות קומדיה, נותנים הרבה מאד משניהם בערב התרמה אחד שמוקדש לדבר אחד בכל פעם – השנה התרומות הולכות למניעת מלריה ושיפור החיים של חולי מלריה באפריקה, מטרה ראויה (ומאד קלה להשגה) לכשלעצמה.  השנה (אולי זה ככה, בעצם, בכל הזדמנות) האירועים שנערכים על ידי הארגון שיזם את היום הזה, "Comic Relief", מתפרשים על פני זמן רב יותר – בסוף השבוע האחרון, למשל, דיוויד ווליאמס איתגר את עצמו ואת הצופים בעשרים וארבע שעות רצופות של תכניות פאנלים ושעשועונים בהשתתפותו.   רוב השידורים של היום עצמו קרוב לוודאי שיוגבלו לערוצי הטלוויזיה של הבי.בי.סי. ולברי המזל מבינינו שחיים באנגליה ויכולים ליהנות מזה, אבל – וזו המטרה של הברבור ארוך הטווח הזה – לתרום לארגון אפשר מכל העולם, ואפשר לעשות את זה בכל מיני דרכים, בין השאר באמצעות רכישת חולצות טי שירט מעוצבות (זו של אדמונד בלקאדר עם אף אדום אזלה, למרבה הצער, אבל נשארו עוד כמה מעניינות), או באמצעות רכישת אפים אדומים (שהשנה יש להם פרצופים), או באמצעות סתם תרומה – כילה למיטה כדי למנוע מיתושי אנופלס לעקוץ ילדים בשנתם עולה קצת יותר מ-20 שקלים.  שזה מחיר זול במיוחד בשביל חיים שלמים.

2. החיים באפור

דגלאס אדאמס נפטר מהתקף לב במאי 2001, באמצע אימון כושר בחדר הכושר הפרטי בביתו בקליפורניה, סופג אולי בשארית נשימותיו את האירוניה שבנסיבות המוות, ובעצם העובדה שהאדם שיכול להעריך הכי הרבה את האירוניה הזו שרוע כעת מת באמצע החדר.

במשך השנים שעברו מאז, אף סופר אחר לא הצליח לקשור לראשו את הכתר הרחב, של כתיבה שנונה ואבסורדית כאחד, שהותיר אחריו אדאמס כשמת. מעט מאד ניסו. אלו שניסו, כמו חברו הטוב, איש מונטי פייתון טרי ג׳ונס, שהתנדב להשלים את ״ספינת החלל טיטאניק״, הספר שאדאמס הותיר לא גמור אחריו, גילו מהר מאד שקשה להגיע לגבהי הכתיבה שלו והשתדלו לכסות את המרחקים בצורה הטובה ביותר שיכלו.  אחרים, שיצרו במקביל לאדאמס עולמות שנונים ואבסורדיים לא פחות, העדיפו להתרכז בנישות שיצרו לעצמם.

אדאמס אהב סופים עגולים (או, בכל אופן, אתם לא יכולים להוכיח שלא, אז נלך עם זה), ולכן לא מפתיע שהוא נולד ומת באותו יום בחודש, במרחק של חודשיים (וכמה עשרות שנים, כמובן), ואולי גם לא מפתיע שהאיש שמבחינתי ראוי לחבוש עכשיו את הכתר הזה נולד בדיוק באותו היום בחודש. כמעט עשור אחרי אדאמס עצמו, ובמקום אחר לגמרי, אבל עדיין.

ג׳ספר פורד, שבאנגלית שמו מכיל F אחת ספייר ו-E שאי אפשר לשמוע, בעצם הוציא את ספרו הראשון באותה השנה שבה אדאמס נפטר. זה היה הספר הראשון בסדרה שסיפרה את קורותיה של ת׳רסדיי נקסט, חוקרת בענף מיוחד, וסודי, של השירותים החשאיים של בריטניה, שעוסק בפשעים ספרותיים – זאת אומרת, כאלה שמתרחשים בתוך ספרים.  הרעיון האבסורדי לכשלעצמו נטמע בתוך מציאות בריטית מקבילה, שבה צפלינים הם עדיין כלי תחבורה מעופף נפוץ, מלחמת קרים לא נגמרה עדיין וג׳ורג׳ פורמבי, בדרן בריטי עתיק, הוא נשיא המדינה. נקסט חוקרת בספר הראשון את פרשת היעלמה של ג'יין אייר מהספר שנושא את שמה, ובהמשך הדרך מנסה לפתור את בעיותיו של מר דארסי, מגלה שאת המחזות של שייקספיר באמת כותבים מאה קופים על מכונות כתיבה,  נישאת לבחור שמאבד כל זכרון שלה ויולדת בן, שהיא קוראת לו, כמובן, פריידיי.

מדי פעם, כשניסה לחפש אופקים חדשים של אבסורד לסדרה הזו, הוא התחיל לעבוד על סדרות נוספות של ספרים (העולמות שג׳ספר פורד יוצר הם כל כך עשירים ומלאים בפרטים, שכמעט בלתי נתפס לתחום אותם בספר אחד בלבד. ובעקבות ההצלחה המוצדקת של סדרת הספרים הראשונה, שאר הסדרות כבר מתוכננות מראש), והספר "Shades of Gray" הוא הראשון בעוד סדרה כזו.  הפעם, העולם שג'ספר פורד חושף ממנו טפח הוא עולם של מציאות מקבילה אחרת, כזו שנמצאת מאות שנים אחרי משהו שקרה, קטסטרופה נוראית שחיסלה את הציווילזציה שלנו כמו שאנחנו מכירים אותה ושפורד לא טורח לפרט מה היתה ומה גרם לה.  מה שנותר מהעולם, או מהחלק הקטן של העולם שמתואר בספר, הוא מנהיג-משיח בשם מנסל שמעצב סדרה של חוקים נוקשים, שבונים היררכיה חברתית שמבוססת על יכולת תפיסת הצבע של האזרחים, זאת אומרת, אחוז צבעי הבסיס השונים שהם רואים בטבע שמסביבם ביחס לתדרי הצבעים.  הסגולים, לפי המערכת הזו, הם המעמד השליט, והאפורים הם הפועלים הנושאים במשימות המפרכות והנחותות ביותר. עבור כל אלה שרוויית הצבע שלהם לא אופטימלית, חברה ממשלתית בשם National Colour שהעבודה בה נחשקת כמו זו בחברת החשמל, אחראית להזרים צבע מלאכותי לכל הדברים המאכלסים את הרחובות והבתים שבערים השונות.  הציוויליזציה החדשה מבוססת על התרת עובדות, התכחשות לכל מה שהיה נכון וקיים במאות הקודמות, ופרט לכמה סוגים של מכוניות עתיקות, מצד אחד, וכבישים בטכנולוגיה שהיא מעבר למה שאנחנו מכירים, מצד שני, העולם הוא די אדיש לכל התפתחות מדעית שעברה עליו במאות שלפני כן. כל דבר שיש בו רמז לטכנולוגיה או לתרבות שהעולם השאיר מאחוריו מנוצל על מנת לסחוט ממנו את טיפות הצבע הטבעי האחרונות שלו.  אדי ראסט (בדומה לכל הדמויות האחרות בספר, שם המשפחה הוא גוון של הצבע שאליו הוא משויך – במקרה הזה, הצבע האדום-חום של תפוחי אדמה) הוא בחור צעיר שמגיע עם אביו, רופא שמרפא באמצעות הקרנת צבעים, לעיירה על גבול הציוויליזציה הנוכחית ומגלה שמאחורי ההיררכיה החברתית הנוקשה והיעילה מסתתרים הרבה מאד דברים, חלק מהצדדים הפחות נחמדים של האנושות, שהחברה עתירת הצבעים מנסה להסתיר בכל דרך שהיא יכולה.  רעידות האדמה הקטנות האלה מתרחשות במקביל לאירועי החיים הרגילים בחייו של אדם צעיר במאה הבלתי מוגדרת הזו – שכוללים את הנסיון לא ליפול על הצד הלא נכון של המשגיחים והתורנים, שמהווים את השלטון המקומי בעיירה, את ההכנות הנפשיות למבחן אישיהארה (זה שבודק, היום, עוורון צבעים, ובעולם המקביל של הסיפור את אחוז הצבע הנראה על ידי כל אחד מהאזרחים), את הארנב החי האחרון, את המאמצים להימנע מלהיאכל על ידי עץ טורף, והרבה מאד כפיות.

סגנון הכתיבה של פורד, מאד בדומה לזה של אדאמס, הוא שנון בלי להדגיש את העובדה שהוא שנון.  פורד כותב כמו שהוא כותב מפני שזו הדרך שבה הוא כותב, לא מפני שהוא מנסה להרשים אותנו ביכולת שלו למצוא את המילים הנכונות ולשים אותן במקומות הנכונים כדי לגרום לנו לצחוק.   הוא מצליח למצוא מצבים אבסורדיים ולתאר אותם בדרך שגורמת לנו לחשוב שזה המצב הטבעי, שהדרך שבה העולם מסתובב היא בדיוק הדרך שבה הוא צריך להסתובב. על סמך ארבע סדרות הספרים שפורד מתחזק עכשיו, שחלקים נוספים בהן מתוכננים שלוש וארבע שנים קדימה, עושה רושם שיש לו עדיין מספיק רעיונות בשביל לאכלס לפחות את ארבעת העולמות האלה, שהוא ברא, למשך פרק זמן די ארוך.  אבל רק במקרה שהרעיונות של פורד מתחילים לאזול, מי מכם שנולד ב-11 לחודש, כל חודש שהוא, כדאי שישחיז את השנינות שלו כבר עכשיו.

זה הכל להשבוע.  עד השבוע הבא – במדבר אטאקאמה מביטים לשמיים בשביל העתיד ומחפשים בתוך המרחבים העצומים של החול בשביל העבר.