The gospel according to whom

הגוספל הזה, יש לו יותר חופש משלי יש.   הוא נעלם מכאן לשבועיים הקרובים, בעקבות הרבה דברים שצריכים להיעשות ומעט זמן לעשות אותם, והשילוב הלא סימפטי בין השניים.

בינתיים, אתם יכולים לכתוב כאן בתגובות על הרשמים שלכם מההופעה של Tiger Lillies שאתם הייתם בה ואני לא.

סוף השבוע הזה עתיר בינתיים בדברים משמחים שממלאים את הזמן שלי: יום הולדת, אריזה קדחתנית של הבית לקראת מעבר לדירה חדשה – ובין כל הדברים האלה לגוספל השבועי לא נשאר כל כך מקום.  לכן, הגוספל לא יהיה כאן השבוע, ויחזור בסוף השבוע הבא (או בתחילת השבוע שלאחר מכן) ממקום אחר לגמרי.

בינתיים, תישארו בטוחים אם אתם בדרום, תישארו כועסים בשאר חלקי הארץ, ולהתראות בצד השני של הארגזים.

היא עבודה, עבודה ועוד עבודה.

הסיבה שהגוספל לא יהיה כאן השבוע היא ש, גם במסגרת העבודה, אני טס השבוע לקליפורניה שטופת השמש (אני מקווה, לפחות, שהיא שטופת שמש).

בינתיים אני יכול להשאיר אתכם עם כמה דברים קטנים:

מי מכם שהיה חלק מסצינת האינדי העברי-לועזי המוקדמת של לפני כמעט עשר שנים, אם על הבמות ואם בקהל, בוודאי זוכר את הג'ונסונס, להקה מוצלחת במיוחד מאז.  עומר עדולם, סולן הלהקה, עזב לאנגליה אחרי שהלהקה הוציאה את האלבום הראשון והיחיד שלה, ועכשיו הוא חוזר להופעה אחת עם הלהקה האנגלית השניה שלו כבר, Young Paul.  הם יופיעו ב"אוזן בר" ב-12.6 בשעה 22:30.

אחרי שכתבתי בשבוע שעבר על האלבום הגנוז של דיוויד בואי שמצא את דרכו לרשת, "Toy", נמרוד עזר לאלו מאיתנו שהיו מאותגרים לינקאית, שלא הספיקו או שהצליחו לצאת מתחת לאותו הסלע והפנה אותנו ללינק הזה, שממנו אפשר להוריד את האלבום די בקלות.

אותה נסיעת עסקים לקליפורניה, על כמה וכמה החסרונות שבה, מוסיפה עוד שניים – אני אפספס גם את ההופעה של ה-Swans וגם את שתי ההופעות של ה-Twilight Singers. מה שאומר, מצד אחד, שלא אוכל לראות את ההופעות, ומצד שני, שלא אוכל לכתוב עליהן.  מי מכם שיצליח לעשות את הראשון, ומוכן לעשות את השני, מוזמן להיות אורח בגוספל – כתבו לי הודעה כאן לפני ההופעות.

לסיום – כשראיתי את תאריך פרסום הסרט הזה בחנויות הורדה חוקית כאלה ואחרות (לפני שהוא יוצא לקולנועים), קיוויתי שמדובר במתיחה של היום הזה.  כשראיתי את הטריילר לסרט, קיוויתי שלא, מפני שזה סרט שהוא אבסורדי וברוטאלי כמעט באותה מידה.  יש לו מסר, ואת המסר הזה הוא מעביר בהרבה דם.  הרבה הרבה דם.

1. במקום הכל

השבוע הולך להיות שבוע ללא גוספל.  שתי העבודות שאני עובד עליהן במרץ, בתקווה לסיים אותן עד סוף החודש (והשבוע), נוטלות את כל האנרגיה שאני מקדיש לכתיבה וחשיבה כרגע.  כל מה שאני יכול להציע השבוע, אם כן, הם השביבים הקטנים שבדרך כלל מקדימים את הפוסט עצמו, וזה שמסיים אותו:

יש הופעות שאי אפשר להימלט מהעובדה שהן הולכות להתקיים.  יש אזכור לגביהן בכל פינה אפשרית, בכל סוג אפשרי של מדיה.  ויש הופעות אחרות, שמפרסמים אותן בצניעות, מתוך תקווה שהשמועה, שתעבור מפה לאוזן, תספיק כדי למלא את האולם.  הופעה אחת כזאת הולכת להתקיים ב-12.11 במסגרת "פסטיבל העוד", שמתרחש בין ה-11 ל-25 בנובמבר בירושלים.  Night Ark, שהתפרקו ומתאחדים במיוחד לצורך הפטסיבל, באים להופעה אחת (ועוד כיתת אמן אחת של ארא דינקג'יאן, נגן העוד ומנהיג הלהקה).  בינתיים ראיתי רק פרסומת אחת, קטנה, בדפי ההופעות של אחד מעיתוני סוף השבוע, ולא הרבה מעבר לזה, ובכל זאת אני מקווה שהקהל ימלא את האולם בהופעה הזו – שתתרחש ב-11.11, בתיאטרון ירושלים.  (ואם השם של הלהקה לא נשמע לכם מוכר, אתם קרוב לוודאי מכירים את "Homecoming" שלהם).

רציתי לחרוג ממנהגי לא להזכיר הופעות ישראליות בחלק הזה של הבלוג (לזה דואג, ביעילות מופתית, נדב לזר בדלת ליד), ולספר לכם על הופעת יום ההולדת ה-50 של דן תורן, והנה שכחתי, או משהו מהדברים האלה, וההופעה כבר היתה וחלפה, וכל מה שנותר לכם ולי הוא לקרוא את מה שכתב עליה עמי פרידמן ב-YNet.  בין השאר, מוזכרים שם רעיונות להוציא את ההופעה הזו בדיסק, או ב-DVD.  אני אשמח לשניהם – איזושהי מזכרת מהחגיגה המאד מוצדקת למישהו שהוא לא רק עמוד תווך של המוזיקה הישראלית (אני קצת חושש לדחוף את המילה "האלטרנטיבית" באמצע בין שתי המילים האלה, אז אולי היא שם ואולי לא), אלא גם אחד מהיוצרים שהכי לא-אכפת-להם-לא-להיות-במרכז-הבמה.

בפינת המתים המוזיקליים השבועית:   חברות הלהקה של ארי אפ, שנולדה בשם אריאנה פורסטר ואיחדה את להקת הפאנק שלה, The Slits, לאחרונה, לא ידעו עד כמה היא חולה עד הימים האחרונים של חייה, והיא נפטרה בגיל 48 ב-20 באוקטובר כשהיא מופיעה עד הרגע האחרון שזה התאפשר לה.

האלבום החדש של Twilight Singers מתקרב בצעדים איטיים מדי, לטעמי, ובינתיים גרג דולי לקח הרכב מצומצם ואקוסטי של הלהקה שלו, שכולל את דייב רוסר ועוד שני נגנים שאני לא מכיר, ויצא לסיבוב הופעות קטן, שעובר בארצות הברית, אירלנד, איטליה, אבל לא כאן, בינתיים.  זה מההופעה בפילדלפיה לפני ארבעה ימים.

זה הכל להשבוע.  עד השבוע הבא – יש רגעים שבהם אתה יודע שהגיע הזמן למצוא את הדרך הנכונה למוזיקה של אמן שאתה צריך להכיר, אבל עדיין לא.  זה רגע אחד כזה.

הגוספל האמצע-שבועי יהיה כאן הערב (חמישי) במקום אתמול בערב.

מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, אני אומר.

בזמן שאני חולה (שזה משהו שכל אחד כנראה צריך לעבור פעם בחורף), הגוספל חולה גם הוא, ולכן הוא יהיה כאן רק ביום שבת (שבו, אני מקווה, גם אני אהיה בריא).

המשך שבוע טוב בינתיים.

באמצע כתיבת הפוסט, בלוגלי החליט שהוא רוצה להראות לי דף לבן במקום.

ההסבר ההגיוני הוא שהשרת קרס, לכמה דקות, אבל אני רוצה להאמין שזאת הדרך המורכבת של הבלוג שלי לשכנע אותי ללכת לישון.

בכל מקרה, הפוסט עצמו, שחצי ממנו כבר כתוב, ימצא את החצי השני שלו ויהיה כאן ביום שבת.

הסליחה וכל זה.

עקב סופשבוע עתיר בדברים שלא אמורים לעשות בסופשבוע (או במילים אחרות, עבודה), לא יהיה כאן פוסט היום.

אבל כדי לתחום את שבוע הגוספל הרווי ברדיוהד הזה, הנה שילוב מעניין – אלבום הראפ א-קאפלה של Jay Z משולב עם שירים של Radiohead. קחו את זה כשזה עוד לא מורד מהרשת בהוראת בית משפט.

השבוע הבלוג יהיה במתכונת חד שבועית, ויהיה כאן רק ביום שבת.

בשבועיים שלאחר מכן, הבלוג יוצא לחופשה קצרה, בזמן שאני נמצא כאן.

ריבוי של עיסוקים ומיעוט של שעות שינה אומר שהבלוג יהיה השבוע חד-שבועי, וזה אומר שהוא יהיה כאן ביום שבת.

הסליחה איתכם.  בינתיים – מזכרת משנות ה-90 בוושינגטון.