תפריט ראשי:

חיפוש באתר

Categories

מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

Tags

בלוגרול

ארכיב עבור 'ברוס ספרינגסטין: האזנה מודרכת'

The Wild, the Innocent and the E Street Shuffle

1.  לפני הכל

אלבום בחינם 1:   מורפלקסיס, שהוא מוזיקאי וגם חצי מבעלי הלייבל "Hiss Records", אסף חבורה של אנשים – חלקם מוזיקאים, חלקם לא מוזיקאים – לערב אחד של הקלטה ספונטנית ומאולתרת באולפן.  מההקלטה הזו יצאו שמונה קטעים איסנטרומנטליים – חמישה מתוכם מוצעים למאזינים בחינם, או בסכום שאותו אתם יכולים לבחור.  הסכום הזה מוקדש כולו למימון סשן ההקלטות הבא, ואלו שיתרמו מעט לפרויקט יקבלו את שלושת הקטעים הנוספים, ואלו שיתרמו הרבה לפרויקט יקבלו את ההזדמנות להיות נוכחים באולפן, ואולי לקחת חלק, בסשן ההקלטות הבא.  את We are Ghosts, הדרך שבה בחר מורפלקסיס לקרוא להרכב ולאלבום, אפשר למצוא כאן.

אלבום בחינם 2: Monotalk, טריו ישראלי חדש, עושה מוזיקה שמזכירה מדי פעם את לאונרד כהן, את ניק קייב או את טום ווייטס.  עד כאן הכל טוב.  הם גם משלבים את המוזיקה האקוסטית המחוספסת הזאת במעטפת של אלקטרוניקה.  והם גם מאפשרים לכם להקשיב לכל האלבום שלהם ולהוריד אותו בחינם, כאן.  שזה אפילו עוד יותר טוב. ובנוסף לכל זה, הם גם מופיעים בתאטרון "תמונע", ב-30.12, בשעה 22:30.

אלבום לגמרי לא בחינם:  דיוויד ביירן השלים את הפרויקט שהוא עובד עליו כל כך הרבה שנים, "Here Lies Love".  זה מחזור שירים על אימלדה מרקוס, המנהיגה והנעליים, שעזר לו להפיק ולהקליט פטבוי סלים, וששרות בו, בין השאר, טורי איימוס וסינדי לאופר, ביחד ולחוד, זיה, שרון ג'ונס, קייט פירסון, ונטלי מרצ'נט.  וסטיב ארל.  מאחר ולהוציא אלבומים בודדים זה כבר מזמן משהו שביירן משתדל לא לעשות, הפרויקט השאפתני ייצא בשני דיסקים, DVD וספר שמתאר את תהליך ההקלטה.  כל זה ייצא ב-23 בפברואר.

למטה, אתם יכולים לקרוא על האלבום הבא במסע ההאזנה המודרכת שלנו עם ברוס ספרינגסטין.  קצת לפניו היו אמורים להיות הרשמים שלי מהאלבום הראשון, "Greetings from Asbury Park, NJ".  אבל לפעמים דברים כאלה לא הולכים – יש אלבומים שפשוט צריך להקשיב להם.  כל המילים שאפשר למסגר בהן שירים הן מילים שלפעמים הן מיותרות.  או במילים אחרות, תקשיבו לאלבום הזה, וגם לזה שבא אחריו, וגם לאלו שיבואו.   אולי בהמשך יצטרפו לעשר העובדות שלמטה גם רשמים מהאלבומים ששמעתי.  בינתיים:

3.  The Wild, the Innocent and the E Street Shuffle

האלבום השני של ברוס ספרינגסטין מצא אותו תולה את המפוחית ואת הגיטרה האקוסטית לזמן מה ומקדיש את עצמו לרוק'נ'רול.  הנה עשר עובדות מעניינות יותר ופחות עליו:

1Bruce Springsteen   גם באלבום הזה, על אף השם שלו, הלהקה לא נקראה באופן רשמי The E Street Band.  רחוב E היה הרחוב שבו גר קלידן הלהקה באותו הזמן, דיוויד סנשז, והחלק השני בשם האלבום מתייחס ללילה שבו חברי הלהקה חזרו מהופעה והמסחרית שלהם שבקה חיים באמצע הרחוב.  הלילה היה מושלג, אבל הבית של אמו של סנשז היה קרוב והם עשו את דרכם ברגל לשם, מדשדשים בשלג. החלק הראשון של שם האלבום מתייחס לדמויות הססגוניות שמאכלסות את מילות השירים ואת הטיילות של ערי החוף של ניו ג'רזי.

2   כחלק מהשיר "4th of July, Asbury Park (Sandy)", ספרינגסטין רצה להקליט מקהלת ילדים.  מקהלת הילדים לא הגיעה להקלטה המיועדת, וספרינגסטין בחר להקליט את אשתו של אחד מטכנאי ההקלטות באלבום, לואי להב, ולהכפיל את הקול שלה מספר פעמים כדי שיישמע כמו מקהלת ילדים.  צרויה להב לא קיבלה אמנם קרדיט על ההקלטה, אבל היא הצטרפה מאוחר יותר כחברה רשמית בלהקה, ואחר כך, כשחזרו לארץ, כתבה גם כמה שירים עבריים מפורסמים.

3   אף לא אחד משירי האלבום, חלקם ארוכים במיוחד, יצא כסינגל – אולי בגלל האכזבה של ספרינגסטין מהמכירות הלא מעודדות של אלבום הבכורה שלו.  כשהאלבום הבא, "Born to Run", הצליח במיוחד, שדרני רדיו, במיוחד בתחנות רוק קלאסי, חזרו לשירים של האלבום הזה והפכו אותם לחלק מהרפרטואר המפורסם ביותר של ספרינגסטין.  כמו באלבום הקודם, גם באלבום הזה להקות אחרות עשו בשביל ספרינגסטין את העבודה במצעדים – ה-Hollies הוציאו גרסה משלהם ל-"Sandy", בשם הזה, ב-1975, וזכו להצלחה מינימלית במצעדים עם השיר.

4   מאז שהשיר יצא ועד סוף 1984, "Rosalita (Come Out Tonight)" היה מנוגן בכל אחת מההופעות של ברוס ספרינגסטין והלהקה שלו.  בסוף 1984 ספרינגסטין החליט להוריד את השיר מרשימת השירים המנוגנים בהופעות כדי לנסות ולא למלא את הציפיות של המעריצים הפנאטיים יותר שלו.  אלו הגיבו בשלטים גדולים שהיו מביאים להופעות ומרימים מדי פעם, שעליהם היה כתוב: "ברוס, תן לרוזי לצאת הלילה!"  כשלספרינגסטין היה מצב רוח טוב, הוא נתן.  בסיבובי ההופעות האחרונים, השיר הזה, שנמשך בדרך כלל שבע דקות, חזר לסטליסט.

5  אחרי שדני פדריצי נפטר, באפריל 2008, השיר "4th of July, Asbury Park (Sandy)" הוקדש לו בכל אחת מההופעות בהן הוא נוגן, מפני שנחשב ל"שיר של דני", שם היה לו קטע אקורדיון מרכזי.  רק באחת מההופעות ספרינגסטין בחר לשנות את ההקדשה – זה היה ב-4 ביולי, מעט אחרי שמדאם מארי שמוזכרת בשיר ("שמעת? השוטרים עצרו סוף סוף את מדאם מארי, מפני שיכלה לגלות עתידות יותר טוב מהם" ) נפטרה בגיל 93, והוא הקדיש את השיר לה.  "יש מספיק מסתורין שהולך לאיבוד בעולם הזה," הוא אמר.  "אנחנו צריכים כאן את כל מגידי העתידות שאנחנו יכולים למצוא."

6 על אף שלא יצא אפילו סינגל אחד מהאלבום הזה, ועל אף העובדה שהוא מכיל שבעה שירים, חלקם ארוכים למדי, ואף אחד מהלהיטים הגדולים של ספרינגסטין, יש כמעט תמימות דעים בקרב מבקרים ומכיני רשימות שמדובר באחד האלבומים הכי טובים בהסטוריה של הרוק'נ'רול.  למשל, הוא נמצא במקום 132 ברשימת 500 האלבומים הטובים בהסטוריה של Rolling Stone, ואחד מהשירים בו הוא אחד משלושה שירים של ספרינגסטין ברשימת 500 השירים ששינו את פני המוזיקה, שפירסם היכל התהילה של הרוק'נ'רול בקליבלנד (שם יש עכשיו תערוכה שמציגה את ההסטוריה של ברוס ספרינגסטין).

7    דיוויד סנשז, הקלידן באלבום הזה, שהתחיל לנגן עם ספרינגסטין כשהיה בן 15, לא נשאר הרבה זמן בלהקה וגם לא בעולם הרוק – הוא הפך להיות קלידן פיוז'ן מצליח, שניגן עם סטנלי קלארק ועם ג'ון מקלאפלין, ואחר כך גם קלידן סשנים מבוקש שניגן באלבומים של סטינג, פיטר גבריאל ואריק קלפטון, בין השאר.  אחרי שלושה אלבומים עם ברוס ספרינגסטין, הוא חזר ב-1992 כדי לעזור לו להקליט את "Human Touch".

8   שיר ההמשך ל-"Wild Billy's Circus Story" נמצא באלבום האחרון של ברוס ספרינגסטין שיצא השנה, "Working on a Dream", ונקרא "The Last Carnival".

9   אלבי טלון, שהתחיל את דרכו המוזיקלית ביחד עם ברוס ספרינגסטין והלהקות השונות שניגן בהן שהתגלגלו להיות ה-E Street Band, והיה שותף לדירה של סטיב וואן זאנט, מנגן בסקסופון טנור ב-"The E Street Shuffle".

10   האלבום יצא ב-11 בספטמבר 1973, גם אז יום שלישי, היום שבו אוגוסטו פינושה לקח בהפיכה צבאית את השלטון בצ'ילה.

זה הכל לחלק הזה של השבוע.  עד סוף השבוע:  ג'ף ברידג'ס מוכן כבר לאוסקר הבא שלו.  גם הפעם, הוא משחק מוזיקאי.

Greetings from Asbury Park, NJ

1. לפני הכל

לא עושה רושם שמבול האמנים מחו"ל הולך להפסיק, עכשיו כשהקיץ מפנה את עצמו ורוחות של סתיו מתחילות לעשות בדיקות סאונד מדי ערב.  למשל: פיטר מרפי הולך לבוא לכאן להופעה אחת ב"בארבי" ב-10 בנובמבר ; האנה הוקלברג תופיע ב-18 בנובמבר, גם היא ב"בארבי";   ובלבונטין 7 מתכננים מיני פסטיבל שישתרע על פני חודשיים, יתרכז באמנים של הלייבל "Ecstatic Peace",  ובמסגרתו הם יביאו מחו"ל את אורן עמברצ'י (שכבר היה פה כמה פעמים), את Magik Markers, את דניאל היגס, את Tall Firs ואת מארי המפטון (שאני לא בטוח שיש לה קשר ללייבל); ו-Gong (שני חברי להקה שלמים יותר ממה שהיו כאן בעבר), יופיעו ב-30 וב-31 בחודש ב"זאפה", כחלק ממה שמכנה את עצמו "פסטיבל תל אביב הראשון למוזיקה" (בתרגום חופשי:  כל מיני הופעות, חלקן מיוחדות וחלקן פחות, שמתרחשות במקומות שונים בתל אביב במהלך השבוע וחצי הזה, ועיריית תל אביב לוקחת עליהן חסות כדי לשווק את תל אביב כעיר תרבות).   ומה הלאה?  עם הטענה של נרנג'ה, בכתבה על חברות ההפקה הצעירות בשבוע שעבר, שהם רוצים לקדם את ההיכרות הישראלית עם מוזיקה סקנדינבית (ומבחינתי, סקנדינבית זה בעיקר האי הקטן הזה בצפון שיש בו כל כך הרבה מוזיקה נפלאה, מה שאומר – מוגיסון? יוהן יוהנסון? בארד'י יוהנסון, היות וקרן אן כבר פה? סיגור רוס?), ועם המאמצים המתמשכים של כל חברות ההפקה החדשות והנפלאות להביא לפה כמה שיותר אמנים, בטווחי זמן מתקצרים, אנחנו עוד עלולים להתקלקל ולהתרגל לזה שיש לנו מבחר.  שאנחנו יכולים, בתחילת שבוע, פשוט להחליט שאנחנו רוצים, או לא רוצים, ללכת לראות הופעה של אמן כזה או אחר, ולא לשריין כרטיסים שלושה חודשים מראש מפני שזאת עלולה להיות ההזדמנות היחידה.  אני, מצידי, כבר לא יכול לחכות להתקלקל.

2. ברוס ספרינגסטין – מסע בעקבות הצליל האמריקני הטהור

עכשיו, כשהמסע המוזיקלי שלי עם דיוויד בואי מתקרב לסיומו, ומוזיקאי נפלא נוסף שאני מעריך, ושאף פעם לא שמעתי את האלבומים שלו במלואם וכמו שצריך, חוגג שישים שנים, מתוכן יותר מארבעים שנים של יצירה, החלטתי לצאת למסע מוזיקלי גם עם ברוס ספרינגסטין, ולהקשיב לכל האלבומים שלו, מהראשון, שיצא שש שנים לפני שנולדתי, עד לאחרון, שיצא ממש לא מזמן.  ספרינגסטין, שזכה מגיל צעיר לכינוי שלא אהב, ושאולי אין כינוי יותר רחוק מהדמות שרצה לצייר לעצמו ולאנשים ששר עליהם, ניסה מאז ומתמיד לכתוב שירים שמתארים, בצבעים חיים ועכורים ככל האפשר, את האנשים שחיו בסביבה שלו.  את אנשי הצווארון הכחול שכשהמפעל שפועם בעורקי העיירה שלהם נסגר, גם הם נסגרים;  את בני הנוער שהחיים נפרשים בפניהם בפעם הראשונה, על הטיילת בחוף האוקיינוס האטלנטי שבניו ג'רזי;  את האנשים שסללו את השבילים האמיתיים של הארץ שלו, בעשור האפל שלה, כשכמעט כולם הפכו פתאום לעניים והעולם נראה אחרת לגמרי.  ספרינגסטין, שנולד לא רחוק מפרנק סינטרה והתחיל את דרכו המוזיקלית אחרי שראה את אלביס פרסלי בפעם הראשונה בטלוויזיה, השתדל לא לחרוג מאד מעבר לקו המוזיקלי שהחליט ליצור לעצמו – רוק'נ'רול, רית'ם אנד בלוז, בלוז, פולק.  אף לא אלבום אלקטרוני אחד.  אף לא נסיון להתחבב על הקהל המיינסטרימי של שנות השמונים.   אף לא אלבום קונספט (אלא אם כן מתייחסים ל"נברסקה", "The River" או "The Ghost of Tom Joad" כאלבומי קונספט).  להיפך, בפעמים שבהם הוא חרג מהמתכונת המוזיקלית שלו, זה היה כדי לכבד את האבות המוזיקליים הרוחניים שלו, כמו פיט סיגר או Suicide – רחוקים ככל שיהיו.

את המסע המוזיקלי שלי עם ברוס ספרינגסטין אני הולך לנהל בדרך קצת אחרת מזה שאני עושה עם דיוויד בואי.  עם כל אלבום, יהיו כאן עשר עובדות מעניינות יותר או פחות.  וכשאסיים להקשיב לאלבום ויגיע הזמן לכתוב את עשר העובדות של האלבום הבא, אני גם אכתוב מה חשבתי על האלבום.  המסע, בכל מקרה, מתחיל כאן:

3. Greetings from Asbury Park, N.J.

הנה עשר עובדות מעניינות יותר או פחות על האלבום הראשון של ברוס ספרינגסטין:

1Greetings from Asbury Park    אסבורי פארק, בניגוד למה שהרבה חושבים, גם בניגוד למה שאני הטעיתי אתכם לחשוב בהזדמנות אחרת, הוא לא המקום שבו ברוס ספרינגסטין נולד.  אסבורי פארק היא עיר בחוף ניו ג'רזי שלאורך הטיילת שלה היו כמה מועדוני מוזיקה שהצמיחו, בין השאר, את ברוס ספרינגסטין, ואת הסגנון המוזיקלי שהוא עזר לפתח – רוק'נ'רול של חופי ג'רזי.  מאד בדומה להרבה ערים אחרות שספרינגסטין בחר לתאר בשירים שלו, גם אסבורי פארק לא צלחה את המיתון הכלכלי של שנות השמונים בקלות, והפכה להיות מעין עיר רפאים.  היום, גם בזכות תשומת הלב שספרינגסטין העניק לה מאז תחילת העשור הזה, אסבורי פארק מתחילה להתאושש – ובקרוב אמור להיות מוקם שם היכל המוזיקה של ניו ג'רזי, שבו ספרינגסטין יחלוק מקום עם פרנק סינטרה, קאונט בייסי, ג'ורג' קלינטון וה-Sugarhill Gang. ו, גם, ג'ון בון ג'ובי וגלן דנציג.

2    אף על פי שבדרך כלל האלבומים שהקליט עם ה-E Street Band מציינים אותו ואת הלהקה כמבצעים, האלבום הזה מכיל את רוב חברי הלהקה אבל שם הלהקה לא מוזכר על העטיפה.  הסיבה היא שללהקה עוד לא היה שם בשלב הזה.  גם לא באלבום השני, על אף הרמז שבשם האלבום.

3   על אף שם האלבום, האלבום הוקלט בעצם בניו יורק.  בתקופה ההיא, בחלק מהמקרים, חברות תקליטים לא היו מממנות את כל מה שקשור בהקלטות האלבום ואז דורשות את הכסף בחזרה ממכירות האלבום, אלא נותנות מקדמה לאמן ודורשות את הקלטת האלבום כחלק מהמקדמה.  ספרינגסטין והמנהל שלו, שהעדיפו לחסוך כמה שיותר מהכסף שקיבלו, בחרו באולפן הזה, שהיה זול יחסית לאולפנים אחרים ואיפשר להם לשכור בלוקים של שבועות.  כדי לחסוך עוד כסף, חלק מחברי הלהקה הקימו אוהל בחצר האחורית של האולפן כדי לא להצטרך לישון בבתי מלון.  ברוס ספרינגסטין אהב כל כך את האווירה באולפן שהוא הקליט שם את כל האלבום הבא שלו, וגם חלקים נרחבים מהאלבום השלישי שלו.  לטכנאי ההקלטות באולפן קראו לואי להב.
4   האלבום מכיל את השיר היחיד של ברוס ספרינגסטין שהגיע למקום הראשון במצעד "בילבורד", וגם במקרה הזה, לא בביצוע שלו.  ב-1975, שנתיים אחרי שהאלבום יצא, Manfred Mann's Earth Band הקליטו מחדש את השיר שפותח את האלבום, "Blinded by the Light", והוסיפו ריף קלידים שהיה חסר בשיר המקורי והצליח לדחוף את השיר עד למקום הראשון.  הגרסה של ברוס ספרינגסטין, שהיא למעשה הסינגל הראשון שהוציא אי פעם, לא נכנסה אפילו למצעד. הלהקה לקחה עוד שיר מהאלבום, "Spirit in the Night", הפכה אותו מיחיד לרבים וניסתה גם אותו על הקהל האמריקני הרחב.  הנסיון הזה הסתיים במקום ה-40.
5   השיר שפותח את האלבום הוא לא היחיד שזכה לגרסת כיסוי, וגם לא היחיד שבגרסת הכיסוי שלו זכה ליותר הצלחה – "Growin' Up", השיר השני, בוצע בהופעות על ידי דיוויד בואי וגרסה שלו מופיעה באלבומים המורחבים גם של "Pin Ups" וגם של "Diamond Dogs", השיר "For You" זכה גם הוא לגרסה מצליחה יותר של גרג קין.

6   מייק אפל, המנהל שדאג לאפשר לברוס ספרינגסטין את חוזה ההקלטות ארוך השנים שלו, שמע את "It's Hard to be a Saint in the City" בהופעה, והתלהב כל כך שהוא התפטר מעבודתו והציע לספרינגסטין לנהל אותו.

7   אחרי מאמצים עיקשים של אפל, מגלה הכשרונות של חברת "קולומביה", ג'ון המונד, שבין השאר אחראי גם לקריירה של בוב דילן, ליאונרד כהן ובילי הולידיי, הסכים לשמוע את ברוס ספרינגסטין שר שיר אחד.  ספרינגסטין בחר לשיר את "Mary, Queen of Arkansas" והמונד החתים אותו על חוזה לאלבום.  המונד התעקש עדיין על דמו מוקלט, וספרינגסטין הקליט שנים עשר שירים, שחלקם הוקלטו מחדש ונכללו באלבום.  כולם מופיעים, בגרסת הדמו שלהם, בקופסה שהוציא ב-1998, "Tracks".

8   השיר "The Angel", ההזדמנות הראשונה של ספרינגסטין לנגן שיר שקט שמכיל רק את הקול שלו ופסנתר (וקונטרבאס, שהוסף להקלטה על ידי מפיק האלבום), נוגן בהופעה חיה רק פעם אחת מאז שהוקלט, במסע ההופעות האקוסטי של "The Ghost of Tom Joad".

9   כבר באלבום הראשון, ברוס ספרינגסטין התחיל את דרכו כמעניק השראה לספרים ולסרטים.  במקרה הזה, אגם גריזי שמתואר בשיר "Spirit in the Night", שהוא אמלגמציה דמיונית של שני מקומות שחברי הלהקה נהגו לנסוע אליהם בלילות שישי, זכה לסיפור קצר על שמו מאת  טי. סי. בויל.    הסיפור גם עובד לסרט ב-1988.

10   "ברוס החביב מתעקש להזכיר לנו שהוא מגיע מאחד מהאיזורים הכי מלוכלכים, חסרי חשיבות ולא מעניינים בניו ג'רזי. הוא מושפע מאד מ-The Band, העיבודים שלו מזכירים לפעמים את וואן מוריסון והוא חצי נובח, חצי ממלמל את הפנינים שלו בנימה לא מרוצה, נשמע כמו רובי רוברטסון על סמי הרגעה ובוב דילן מקיא על העורף שלו.  זה שילוב לא קל, וזאת רק ההתחלה."  זה מה שהיה ללסטר בנגס להגיד על האלבום כשיצא.  וזאת ביקורת טובה, אגב.

זה הכל להשבוע.  עד השבוע הבא – הנה משהו חדש.  סרט אימה של מרטין סקורסזה.